ק"ג 46925-01-14

בפני בית הדין תביעת התובע לקבל מהנתבעת, קצבת שאירים בגין היותו אלמן הפנסיונרית המנוחה גב' גולדשטיין דיין מרגלית , וזאת מתאריך 15/12/11 מועד פטירתה.

הצדדים חלקו ביחס למרבית העובדות ונקבעו סלעי המחלוקת כלהלן.

1.האם זכאי התובע לקצבת שארים בגין המנוחה מהנתבעת.

2.האם עומד התובע בהגדרת תקנון הנתבעת של "בן זוג" ו"אלמן פנסיונרית" כאמור בתקנון במועד פטירת המנוחה.

הכרעת הדין

1. התובע טען כי חי עם המנוחה ארבעים שנה וכי טיפל בה וסעד אותה עד יומה האחרון . זאת פירט בעדותו (פרו' ע' 7) ובתצהירו. אולם התובע לא גיבה אמירה זו באסמכתא כלשהי, לפיכך נותרה אמירתו אמירה בעלמא כפי שנפרט מטה.

2. הנתבעת- קופת הפנסיה לעובדי הדסה בע"מ (בניהול מיוחד) (להלן: "קרן הדסה", "הקרן' או "קרן הפנסיה'),טענה כי בין התובע למנוחה התנהלה סאגה משפטית קשה בבית משפט לענייני משפחה וממנה עלה כי לא רק שלא התגורר עם המנוחה אלא שנטש אותה וזנח את הטיפול בה והערים קשיים רבים על חייה.

3. המנוחה הייתה פנסיונרית של הקרן מתאריך 1/1/95 עד לפטירתה בתאריך 15/12/11.

4. בצוואתה מיום 30.6.98 (נספח 2 לכ. ההגנה), ציינה כי התובע עזב אותה, וכלשונה:"