ק"ג 35256-03-15

1.ביום 16/3/15, הגישה התובעת, כתב תביעה, כנגד הנתבעת, במסגרתו טענה כי כי היא לא העבירה אליה דמי גמולים בגין חלק עובד וחלק מעסיק בחודשים אשר פורטו בכתב התביעה והנספחים אשר צורפו אליו, בסכום של 95,633₪ (לא כולל פיצויי הלנה).

2.ביום 14/5/15 הגישה הנתבעת, אשר באותה עת היתה מיוצגת על ידי עו"ד ב. כרכבי "בקשה לדחיית התביעה על הסף ולחילופין כתב הגנה".

3.בתאריך 7/12/15, הגישה התובעת "בקשה למחיקת התביעה" וזאת תוך שהיא מבהירה כי הנתבעת הודיעה כי תסכים לבקשה, בכפוף לפסיקת הוצאות לזכותה, שכן התביעה היתה מיותרת.

כן ציינה התובעת כי את תביעתה הגישה לאחר שחמישה מכתבים שנשלחו לנתבעת לא נענו ולאחר שגם מכתב התראה שנשלח אליה, לא נענה.

התובעת הוסיפה וציינה את דבר חילופי המייצגים של הנתבעת ואת העובדה שהאחרונה לא עידכנה את החברה המנהלת בדבר הפסקות עבודה של עמיתים וכן לא הסדיר את הבלבול במספרי הח.פ השונים שלה, שכן לטענתה, על פי הרישומים היה בלבול בין שני מעסיקים: א. ביה"ס סמינר סנט ג'וזף (ח.פ.500018916)- שם יש הפקדות ומספר מעסיק 39879; ב. סמינר סנט ג'וזף (ח.פ. 300301726)- אותם עמיתים ושם לא היו הפקדות מעסיק 38742, כאשר כנגד מעסיק זה הוגשה התביעה. כאשר בסופו של יום התברר כי מדובר, למעשה באותו מעסיק ולכן אין ולא היה לו חוב.

בנסיבות אלו, טענה התובעת כי לא רק שאין לחייבה בהוצאות אלא יש לחייב את הנתבעת לשלם לה הוצאות שכן לו היתה עונה למכתביה, מבעוד מועד, ניתן היה לחסוך בהגשת התביעה.

4.בתאריך 17/12/15, הגיבה הנתבעת לבקשת התובעת למחיקת התביעה וציינה כי היא מברכת את השניה על שהחליטה למשוך את תביעתה, אשר הוגשה ללא כל בסיס ובהעדר חוב.

הנתבעת הוסיפה וטענה כי יש להורות על דחיית התביעה (ולא על מחיקתה) וזאת תוך חיוב התובעת בהוצאות בגין הגשת תביעה חסרת כל בסיס.

הנתבעת הוסיפה עוד וטענה כי הבקשה למחיקת התביעה הוגשה תשעה חודשים לאחר הגשת התביעה ולאחר שהתובעת בדקה במסמכיה וגילתה כי לנתבעת לא היה כל חוב, דבר שהיה עליה לעשות עוד בטרם הגישה את תביעתה.

הנתבעת גם הלינה על התנהגות לא ראויה של ב"כ התובעת, אשר יצרה קשר עם נציגת הנתבעת ולא עם באי כוחה.

הנתבעת הכחישה את טענת התובעת כאילו היא האשמה בבלבול בעטיו הוגשה התביעה וטענה כי היה על התובעת לערוך את בדיקותיה בטרם הגישה תביעתה ולא יום לפני הדיון.

הנתבעת הפנתה לתצהיר של חשבת השכר אצלה, במסגרתו הצהירה כי שילמה את התשלומים באופן קבוע וכי היתה בקשר עם עובדת בנק בשם איילת לוי, אשר הפקידה את הכספים לחשבונות.

בכל הנוגע לטענות התובעת בנוגע למכתבי התראות שלא נענו, טענה הנתבעת כי מעבר לעובדה שאין בטענה זו כדי לאיין את העובדה שלתובעת היתה טעות במשלוח אותן התראות, הרי שהחשבת הצהירה כי היתה בקשר עם הבנק, לגבי התשלומים. כאשר בנוגע למכתבים שנשלחו לבא כוחה הקודם של הנתבעת, טענה האחרונה כי אין לה ידיעה בקשר אליהם אך ממילא מדובר במכתבים שנשלחו לאחר הגשת התביעה.

הנתבעת סיכמה וציינה כי מדובר בתביעה שהוגשה בשל טעות של התובעת, גם לגבי זהות הנתבעת וגם לגבי עצם קיומו של חוב, שכלל לא היה קיים ולכן משהטריחה אותה התובעת שלא לצורך, וגרמה לבזבוז זמן שיפוטי יקר, יש לחייבה בהוצאות ואף בהוצאות לדוגמא, כאשר ברור שאין מקום לחייב את הנתבעת בהוצאות כפי שהעזה וביקשה התובעת.