ק"ג 32461-01-16

ביום 17.01.16 הגישה התובעת כנגד הנתבעת תביעה לתשלום חוב בסך של 14,835 ₪ בגין תשלומים שהיה על הנתבעת להעביר לתובעת בהתאם לפוליסות הביטוח שנערכו עבור עובדיה.

כתב הגנה מטעם הנתבעת הוגש עוד ביום 04.05.16 והתיק נקבע לדיון מוקדם ביום 26.09.16.

ביום 25.09.16, הגישו הצדדים בקשה מוסכמת לביטול מועד הדיון, הואיל והנתבעת שילמה לתובעת את החוב מושא התביעה. הצדדים נותרו חלוקים בעניין שכר טרחה והוצאות בלבד.

בהחלטה מאותו יום נעתרתי לבקשה והוריתי על ביטול הדיון כמבוקש. בד בבד, הצדדים נתבקשו להודיע בתוך 14 ימים אם הם מסכימים כי שאלת ההוצאות ושכר טרחה תוכרע על ידי בית הדין, על יסוד החומר שבתיק, וללא הנמקה.

התובעת הודיעה כי איננה מתנגדת שבית הדין יכריע בשאלת שכר טרחה והוצאות על סמך החומר המצוי בתיק, ללא הנמקה. התובעת ביקשה לצרף לתיק בית הדין העתק צילום ההמחאה מיום 24.06.16 שהעבירה הנתבעת לתובעת ואשר כפועל יוצא מפירעונה, סולק החוב. המסמך צורף לחומר שבתיק.

ביום 09.10.16 הגישה הנתבעת תגובתה לבקשת התובעת לפסיקת שכר טרחה והוצאות. הנתבעת מתנגדת לבקשה. הנתבעת טוענת כי מלוא הכספים הועברו לידי התובעת במהלך חודש יוני 2016 וכי בתיק לא התקיים דיון, אף לא קדם משפט. הנתבעת טוענת כי הכספים הועברו במסגרת הסדר פשרה נפרד אליו הגיעה הנתבעת עם העובדת בהליך משפטי נפרד, וללא קשר עם התיק שבנדון. נוכח האמור, הואיל ומלוא החוב סולק על ידי הנתבעת ביוזמתה, ובמסגרת הליך נפרד, סבורה הנתבעת כי אין מקום לזכות את התובעת בשכר טרחה והוצאות.

לאחר שעיינתי בבקשת התובעת לפסיקת שכר טרחה והוצאות, תגובת הנתבעת ובכלל החומר שבתיק, איני מוצא מקום לעשות צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.

סוף דבר- התביעה נמחקת.