ק"ג 29520-12-13

לפני תביעתה של גב' ל.ח. (להלן – התובעת) למתן פסק דין הצהרתי לפיו היא זכאית לתשלום קצבת שאירים מקרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ (להלן - הנתבעת או קרן הפנסיה).

אלה העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת –

1. מר יעקב חיימוביץ ז"ל (להלן - המנוח), קיבל מהנתבעת קצבת זקנה החל מחודש יולי 2005.

2. התובעת והמנוח (להלן ביחד - בני הזוג) נישאו בשנת 1972, ונותרו נשואים על פי דין עד יום פטירתו של המנוח.

3. בשנת 1974 נולד בנם, מר חנוך חיימוביץ (להלן - הבן או מר חיימוביץ).

4. בשנות השמונים המאוחרות התגלע בין התובעת למנוח סכסוך, אשר התנהל משך שנים אחדות בערכאות בית המשפט, עד שהוכרע סופית בבית המשפט העליון במסגרת הליך ע"א 684/87 חיימוביץ - חיימוביץ (תאריך מתן פסק הדין אינו ידוע). במסגרת פסק הדין נקבע כי אין מקום להתערב במסקנת בית המשפט המחוזי, אשר הכריע בתביעה כדלקמן (להלן - פסק הדין):

   "בנסיבות המקרה נראה לי כי הבעל יוצא ידי חובת מזונות אשתו במעשה ידיה, ועל כן דין תביעתה למזונות מהבעל להידחות, ואני דוחה את תביעתה... מאחר ועלי למצוא פתרון למזונות הבן, ונושא אחזקת הדירה, במסגרת יחסי הניכור, בין בני הזוג, ומאחר ובני הזוג מתגוררים זה במחיצת זה, תחת קורת גג אחת, אני מוצא לנכון להסדיר את העניינים הכספיים השוטפים ביניהם כלהלן: א. הבעל ישלם את כל הוצאות הבית הקבועות. היינו, מיסי עירייה, כולל מים, מיסי ממשלה, חשמל, גז, טלפון, ועד בית, אגרות רדיו וטלויזיה, ביטוח הדירה (אם נהגו לבטח את הדירה עד היום), ובדק בית, לרבות תיקון מכשירים חשמליים..."

5. בשנת 1996 עזב המנוח את ביתם המשותף של הזוג ועבר להתגורר מרחק בתים אחדים מהתובעת, וכך גרו עד מועד פטירתו של המנוח.

6. ביום 15.5.05 הודיע המנוח לקרן הפנסיה כי הוא מבקש לעדכן את רישום המוטבים, כך שהמוטב היחיד יהיה הבן, מאחר שהוא ואשתו אינם מנהלים משק בית משותף וחיים בנפרד (נספח א' לכתב ההגנה).