ק"ג 19863-12-14

  1.בפני תביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבעת, וזאת בגין טענה לאי-העברת ניכויים והפרשות בעניינו של עובד הנתבעת, מר נדב יחיאל קרודו (ראו נספח א' לכתב התביעה, שהוגש לתיק בית הדין ביום 9.12.2014). 2.בדיון שנערך בפני בית הדין ביום 11.11.2015, התברר כי העובד הנ"ל הגיש תביעה כנגד הנתבעת, אשר התבררה בבית דין זה, ובמסגרתה, בין היתר, הגיעו הצדדים להסכמה כוללת באשר לאי-העברת הפרשות פנסיוניות. 3.ב"כ התובעת הצהירה על כן, כי "לא ידעתי על התביעה. לאור הסכומים של כתב התביעה עולה כי ייתכן ולא היה בידי המבוטח את מלוא המידע, על אף זאת ולמרות שכביכול למר קרודו אין טענות כנגד הנתבעת הוא יכול לבוא בעתיד ולטעון כנגד התובעת שלא עמדה בהוראות סעיף 19 (א) לחוק הגנת השכר. הצעתי היא שאני אעביר נוסח של כתב וויתור עליו יוחתם העובד וגם הנתבעת וכך ההליכים לידי סיום" (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 4 – 10). 4.ואכן, לאחר שב"כ התובעת העבירה לב"כ הנתבעת נוסח של כתב וויתור, פנתה הנתבעת לעובד, ולאחר דין-ודברים ביניהם, הגישה הנתבעת ביום 16.12.2015 הודעה לתיק בית הדין, ולה צורף כתב הוויתור שבנדון, עם חתימת העובד.5.דומה כי אין מחלוקת כי באמור לעיל, וגם לאור הצהרתה המפורשת של ב"כ התובעת, מתמצה התביעה שלפני, ועל כן בכפוף למצוין בסעיף 4, ניתן בזאת פסק דין המאשר את הסכמות הצדדים דלעיל. 6.באשר לבקשת התובעת לחייב את הנתבעת בהוצאות (סעיף 12 להודעת התובעת מיום 27.12.2015), ומנגד בקשת הנתבעת לחייב דווקא את התובעת בהוצאות (סעיף 10 להודעת הנתבעת מיום 14.1.2015), הרי שלא מצאתי לנכון לחייב מי מהצדדים בהוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו. 7.אכן, יש מחד טעם לפגם בהתנהלות הנתבעת, שהיתה יכולה לעדכן את התובעת בדבר תביעת העובד, וזאת כבר בשלב מוקדם יותר בהליך זה. מנגד, הנתבעת טרחה ונשאה לכאורה במאמצים רבים כדי לאתר את העובד שבנדון ולהחתימו על כתב הוויתור. לא בכדי ציינה ב"כ התובעת בדיון שנערך כאמור לעיל, כי בהחתמת העובד והנתבעת על כתב הוויתור, יגיע ההליך "לידי סיום", ולא עמדה על הוצאותיה. תמוה על כן, מדוע בקשה זו מועלית רק כעת. 8.בנוסף, יש גם בסיס לטענת הנתבעת (והדברים נטענו הן בכתב ההגנה מטעם הנתבעת, והן בדיון בפני בית הדין ביום 26.3.2015), כי כתב התביעה שהוגש על ידי התובעת לתיק בית הדין ביום 9.12.2014 לא היה מפורט דיו. אם כך הוא הדבר, הרי שבוודאי שעל התובעת להלין אך על עצמה, בגין התארכות ההליך. 9.בנוסף, איני מוצא לנכון לקבל את טענת התובעת, הטוענת כי יש לקבוע כי היא פטורה מחובתה לפי סעיף 19א לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958. כתב הוויתור שנחתם על ידי העובד ביום 6.12.2015 נותן מענה לנושא זה, ויש להסתפק בכך. ניתן היום, ד' שבט תשע"ו (14 ינואר 2016), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.