החלטה 1869-09-10

בפנינו בקשתה של המבקשת (הנתבעת בתיק העיקרי), לסילוק כתב התביעה כנגדה על הסף, מחמת התיישנות, שיהוי, היעדר כימוי, אי תשלום אגרה וניצול לרעה של הליכי משפט.

רקע 

1.המשיבה, קרן הגימלאות של חברי אגד בע"מ (בניהול מיוחד), הינה קרן פנסיה מפעלית של חברי אגד. היא מוסד ללא כוונת רווח שכל הכנסותיו נובעות מתשלומים שמעבירה לה אגד וחבריה וכל כספיה מיועדים לתשלום קצבאות לעמיתי הקרן. המפקח על הביטוח מינה מנהל מיוחד למשיבה וזאת במסגרת סמכותו על פי חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) התשמ"א- 1981.

2.ביום 1.9.10 הגישה המשיבה תובענה לבית דין זה כנגד המבקשת, אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, ובה עתרה לחייב את המבקשת לשלם למשיבה סך של כשני מיליארד שקלים חדשים בגין הפרת חובותיה והתחייבויותיה כלפיה.

3.לטענתה, מאז שלהי שנות השבעים, נמנעה המבקשת מלהעביר למשיבה סכומים נכבדים שהיא חייבת לה מכוח תקנון ההתאגדות של המשיבה ומכוח ההסכם שבין הצדדים, ובכך גרמה לה לנזקים קשים ולגרעון אקטוארי חמור. כך לטענתה, משך שנים ארוכות לא העבירה המבקשת למשיבה את כל הכספים שהייתה מחויבת להעביר בגין פרישה מוקדמת לגמלאות של חבריה, בגין התחייבותה להשלמת התשואה השנתית של המשיבה על השקעותיה לתשואה מינימאלית ריאלית של 6.5% לשנה ובגין התחייבותה לשאת בהוצאות ניהול המשיבה.

4.עוד לטענת המשיבה, מעבר להפרת חובותיה על פי התקנון וההסכם הפרה המבקשת חובותיה על פי דין כדוגמת חובת האמון, חובת ההגינות והחובה לנהוג כלפי המשיבה בתום לב ולהימנע מניצול כוחה לרעה. כמו כן שליטתה של המבקשת במשיבה הקימה גם חובת זהירות כלפי המשיבה והפרותיה הנמשכות של המבקשת את הוראות התקנון וההסכם מהוות גם הפרת חובת הזהירות ועולה היא כדי רשלנות של המבקשת.

5.המבקשת הגישה בקשה למחיקה על הסף בשל התיישנות, שיהוי והשתק, אי כימוי התביעה, אי תשלום אגרה וניצול לרעה של הליכי משפט. בקשה זו היא נשוא ההחלטה שבפנינו.

6.נתייחס להלן לכל אחד מרכיבי הבקשה למחיקה על הסף בנפרד.

שימוש לרעה בהליכי משפט

7.המבקשת טוענת, כי המשיבה העלתה טענות הסותרות טענות שהועלו על ידה בהליך הבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה כנגדה על ידי אחד מעמיתיה (ס"ע 31990-05-10 עמיחי אלראי נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ, ניתן ביום 14.11.11 (להלן – ההליך הקודם). כך, בהתייחס לשאלה האם יש צורך להפריד את הדיון בטענות המקדמיות מההליך העיקרי ולקיימו בנפרד, בהליך שבפנינו טענה המשיבה, כי אין להפריד את הדיון לנוכח השאלות העובדתיות שבמחלוקת בעוד שבהליך הקודם ביקשה לקיים את הדיון בנפרד. וכך גם בהתייחס לסוגיית ההתיישנות, בעוד שבהליך הקודם טענה המשיבה לקיומה של התיישנות כלפי עמיתה, בהליך שבפנינו היא טוענת כי אין לקבל את טענת ההתיישנות לנוכח הנסיבות העובדתיות המורכבות, אשר אף מצריכות קיומו של הבירור בשאלה בהליך העיקרי ולא בהליך מקדמי. זאת כאשר המסכת העובדתית בתביעה שבפנינו ובהליך הקודם זהות. לנוכח זאת טוענת המבקשת, כי המשיבה עושה שימוש לרעה בהליכי משפט ויש למנוע ממנה את האפשרות להעלות את טענותיה הסותרות ולדחות את תביעתה על הסף מטעמים אלה.