ל' נ' מגדל חברה לבטוח בע"מ ואח'

כפי שהודיעה ב"כ התובעת לתיק בית הדין, הגיעו הצדדים להבנות לפנים משורת הדין לגבי תשלום גמלת נכות לתובעת החל מינואר 2011 וזאת על אף טענותיהן העניניות של הנתבעות כנגד ההליך עצמו.

החלטת רופא הקרן של נתבעת 2 אפשרה לתובעת להמציא ראיות באשר למצבה הרפואי קודם לתאריך האמור. אליבא דנתבעות אלה לא הומצאו. התובעת בתביעתה טענה אחרת.

למרבה הצער , נפטרה התובעת בחודש מרץ 2016.

מאז המתין בית הדין על מנת שב"כ – שהיא בתה, תיידע בדבר הודעה בדבר זהות מי שנכנס בנעליה וכיצד מבקש לפעול. עד היום לא נתקבלה כל הודעה בדבר מתן צו קיום צוואה/מינוי מנהל עזבון.

בהודעה אחרונה, מחודש אפריל השנה, בקשה ב"כ התובעת להפסיק התובענה ולפסוק לה הוצאות בגין ניהול ההליך עד כה, תוך שתוותר האפשרות ליורשי המנוחה לפעול כפי שימצאו לנכון ביחס לרכיבים שלגביהם לא גובשה הסכמה (למעשה עסקינן בזכויות שקדמו לשנת 2011).

הנתבעות מתנגדות לבקשה וטוענות כי יש להורות על דחיית התביעה תוך חיוב בהוצאות לטובתן ולא להפך.

לאחר שעמדתי על טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להמחק.

אכן, הסוגיות שמצאו ביטוין בהסכם פשרה היו צריכות להתנהל בפני הרשויות המוסמכות (רופא הקרן וכיו"ב). משכך איני מוצאת מקום ליתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה.

מאידך, לא מצאתי מקום להורות על דחיית התובענה. אשר לנתבעת 1- הנתבעות ביקשו מחיקת התביעה נגדה בהעדר עילה ומשכך אין מקום לקבוע אחרת. אשר לנתבעת 2- טוענת זו כי התובעת,כאמור, לא פעלה למצוי ההליכים הקבועים בתקנון הקרן ובכלל זה המצאת מסמכים וכי טענותיה אינן טענות שניתן להעלות בפני בית הדין. טענות אלה מקובלות עלי. עם זאת דומה כי בנסיבות אלה , הרי שאין התביעה מגלה עילה , ולפחות לא בשלב זה, וככל שכך, בגדר הוראות תקנה 44 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991, דין התביעה להמחק.