ק"ג 10233-11-13

לפנינו ערעורו של מר דוד אפרת לקבלת מענק עבור שירות ב"שנים עודפות", בהתאם להוראות סעיף 39(ז) לחוק שירות המדינה גמלאות [נוסח משולב], תש"ל - 1970 (להלן - החוק).

הואיל והעובדות, כפי שיפורטו להלן, אינן שנויות במחלוקת, ניצבה לפנינו בהתאם לכתב התביעה, שאלה משפטית - האם פרשנות החוק תומכת בשיטת חישובו של המשיב או של המערער. ואולם, בסיכומים הודיע המערער כי הוא אינו מבקש עוד מבית הדין לבחון את הפרשנות הראויה לסעיף, אלא טוען כי לפנינו שינוי מדיניות אשר פגע בזכותו הקנויה כעובד לקבלת מענק עם פרישתו.

על סמך כתבי הטענות וחומר הראיות שהובאו בפנינו, אלה הן העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

1. המערער שירת בשירות חובה בצה"ל מיום 4.1.67 עד ליום 2.7.69, ובשירות קבע מיום 4.7.69 עד ליום 2.10.88, סה"כ 261 חודשים, שהם 21 שנים ו- 9 חודשים.

2. בהמשך הועסק המערער במשרד הביטחון מיום 3.12.89 ועד לפרישתו בגיל 67 ביום 30.4.13, סה"כ כ - 281 חודשים, שהם 23 שנים ו - 5 חודשים.

3. ביום 10.9.13 נשלח אל המערער אישור גמלאות ראשון במסגרתו אושרה לו קצבה בשיעור 46.83% מהמשכורת הקובעת בהתאם לתקופת שירותו במשרד הביטחון, וכן נקבע כי הוא זכאי לתשלום פיצויים בגין שנים עודפות לפי סעיף 39(ז) לחוק עבור 5 חודשים ו - 8 ימים, לאחר שקלולם למשרה מלאה (להלן - החלטת הממונה הראשונה).

4. ביום 27.10.13 פנה המערער לגב' חנה שוורץ מטעם המשיב בכתב, בדרישה להמציא לו חישוב מפורט להחלטה.

5. ביום 6.11.13 הגיש המערער את ערעורו על החלטת הממונה הראשונה לבית הדין.

6. ביום 22.4.14 נשלח אל המערער אישור גמלאות שני, ובמסגרתו הודיע המשיב כי ישולמו למערער פיצויים בגין שנים עודפות במדינה ובצה"ל עבור 44 חודשים ו - 6 ימים, לאחר שקלולם למשרה מלאה, בשונה מהחלטת הממונה הראשונה (להלן - החלטת הממונה השנייה). הודעה בדבר החלטה זו הוגשה לתיק בית הדין ביום 21.5.14.