צפר נ' חן

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 19.1.2014 בעקבות בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה אשר הוגשה על ידי המשיב.

טענות המבקשת בתמצית הן, כי לא קיבלה כל הודעה לגבי התביעה וכי היא גרה בדירה מכוח רשות שניתנה לה על ידי נתן ביטון אשר גר במקום קודם לכן וכי היא גרה במקום מזה 5 שנים.

התביעה הוגשה ביום 21.10.2013.

ביום 20.11.2013 בוצעה מסירה של כתב התביעה לנתבעת בהתאם לתקנה 489 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. פסק הדין חייב את הנתבעת לפנות את הדירה המצויה ברחוב המעפילים 4/3 בפתח תקווה הידועה כגוש 6406 חלקה 82/3.

בקשה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 18.2.2014

המסגרת הנורמטיבית

תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, קובעת:

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל א לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם."

מועד שנקבע בחיקוק מוסמך בית המשפט להאריכו אך ורק מטעמים מיוחדים שירשמו. מקור הדרישה נובע מתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

בדיון בבקשה לביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד, יש להבחין בין פסק דין שניתן שלא כהלכה, שאז הביטול הוא מחובת הצדק, לבין פסק דין שניתן כהלכה וביטולו נתון לשיקול דעת בית המשפט. קיים שוני בשיקולי בית המשפט לגבי שני סוגי החלטות אלה.

בביטול מחובת הצדק בית המשפט בוחן את תקינות ההליך שהביא למתן פסק הדין, וככול שיוכח לבית המשפט הפגם הפוגע בתקינות ההליך, ייעתר בית המשפט לבקשה ושיקול הדעת במקרים אלו הוא מצומצם.

כלל יסוד בהליך שיפוטי תקין קובע:

"פסק דין אשר ניתן שלא כהלכה – דרך משל: מבלי שהנתבע הוזמן כחוק – רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק Ex debito justitia. פסק דין כזה פגום הינהו, ומשום כך אין לקיימו, תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של עניין, שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין ואפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה."

ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397-398.

בביטול פסק דין שניתן כהלכה, נתונה ההחלטה בבקשת הביטול לשיקול דעת רחב של בית המשפט. השיקולים שעל בית המשפט לשקול במקרה זה נקבעו בהלכה שהשתרשה במשך שנים רבות.

"ניתן פסק-דין כהלכה, יציג לעצמו בית-המשפט, אשר עליו פנה הנתבע בבקשת ביטול שתי שאלות אלו: ראשית, מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא רשם הופעה, או שלא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט. שנית – ושאלה זו חשובה לאין ערוך מהראשונה – מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע-המבקש, אם יבוטל פסק-הדין והנתבע יורשה להתגונן במשפט."

ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397-398 (ראו גם ע"א 5000/02 בן-ציון נ' גורני ואח', פ"ד מח(1) 830, 835.)

לשאלה השנייה חשיבות רבה, שכן בהיעדר סיכוי להצליח במשפט לא תצמח כל תועלת מביטול פסק הדין. לכן ייעתר בית המשפט לנתבע, רק אם יצא ידי חובתו והצביע על נימוקים העלולים להכשיל את תביעת התובע לגופו של עניין, ראו לעניין זה ע"א 422/63 חצרוני נ' מחמוד עבד-אל חי, פ"ד יח(1) 67, 71-72.

יישום ההלכה במקרה שבפניי: