צפורה סרוסי נ' יפה טלמון

פסק דין

התובעת, עובדת משק בית אצל הנתבעת אחת לשבוע בשכר של -.200 ₪ ליום, הגישה תביעה לתשלום דמי חגים.

אין מחלוקת כי הנתבעת לא שילמה לתובעת דמי חגים.

הניסיון להסדר בתביעה זו לא צלח חרף המשך קיומם של יחסי עובד ומעביד.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני קובעת:

הזכות לתשלום ימי חג עבור מי שאינו עובד חדש מקורה בהסכמים קיבוציים או צווי הרחבה, על פיהם זכאי עובד במשרה מלאה לתשלום עבור עשרה ימי חג בשנה.

התשלום עבור חגים מכח הסכם קיבוצי הינו תשלום המגיע לעובד עקב עבודתו ולא עבור עבודתו, באשר ההנחה היא כי אין העובד עובד בימי חג.

נקודת המוצא היא שדמי החגים נועדו לפצות עובד יומי שאינו עובד בחגים ואינו מקבל תמורה עבורם. צו ההרחבה בא להשוות את העובדים היומיים לעובדים חדשיים המקבלים תמורה עבור ימי חג בהם לא עבדו.

במקרה דנן, נוכח חלקיות משרתה של התובעת, זכאית התובעת לתשלום יחסי תמורת 1.6 ימי חג בשנה, בגין שבע שנות עבודתה האחרונות, סך הכל תמורת 11.2 ימי חג.

לאור האמור, אני פוסקת כי הנתבעת, יפה טלמון, תשלם לתובעת דמי חגים בסך -.2,240 ₪.

משהתקבלה התביעה בחלקה – הנתבעת תישא בהוצאות משפט בסך -.300 ₪.

ניתן לבקש רשות ערעור מנשיא בית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מקבלת פסק-הדין.

פסק-הדין ישלח לצדדים ע"י המזכירות.

ניתן היום, ט"ז חשון תשע"א, 24 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: