צפאפי נ' corner place s.a ואח'

החלטה

בפניי בקשה של הנתבע 2 לחייב את התובע (הוא המשיב 1) בהפקדת ערובה להוצאותיו לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

עסקינן בתביעה המחזיקה 22 עמודים, ועוד כמאה שישים עמודי נספחים ותצהיר, בגדרה עותר התובע לביטולו של פסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב ביום 6.9.2007 במסגרת ת.א. 1055/01, ואשר אושר על ידי בית המשפט העליון ביום 2.12.2009 במסגרת ע"א 8644/07.

לטענתו של התובע, פסק הדין התקבל אגב מעשי תרמית, זיוף ורמייה חמורים מצד הנתבעים והטעייה במזיד של בית המשפט. עוד מבקש התובע לערוך משפט חוזר בעניינו.

במסגרת התביעה המקורית, שנדחתה, עתר התובע לסעד הצהרתי לפיו פרע הלוואה שנטל מאת הנתבעת 1, אשר הנתבע 2 שימש כנאמן מטעמה, וכן לסעד של הסרת משכנתא שנרשמה לטובתה של הנתבעת 1 על נכס אשר בבעלותו של התובע.

הנתבע 2, הוא המבקש שבפניי, ביקש לחייב את התובע בהפקדת ערובה להוצאותיו, משום שעד עצם היום הזה לא שילם התובע את הוצאות המשפט בהן חוייב בגדרו של ההליך הראשון, אשר מסתכמות כיום בסכום כולל של 95,308 ₪. נסיונות לגבות את החוב האמור עלו בתוהו, שכן לדברי הנתבע 2, התובע מנצל את עובדת מגוריו במזרח ירושלים ויכולתו לעבוד בתחומי הרשות הפלשתינאית על מנת לסכל את אפשרויות הגבייה. עוד טוען הנתבע 2 כי כאשר עסקינן בהליך חריג של ביטול פסק דין חלוט, כמו במקרה דנן, צריך לחול הכלל הנוהג בהליך ערעורי, לפיו הפקדת ערובה היא הכלל ולא החריג.

התובע מתנגד לבקשה. לדבריו, עלויות המשפט הקודם בהן נשאו הוא ובני משפחתו הותירו אותו חסר כל, ויש להעדיף את זכותו שהאמת תצא לאור על פני זכותו של הנתבע 2 להבטחת הוצאותיו. לדידו, החיוב בהוצאות בטל ומבוטל הואיל ופסקי הדין נגדו, הן של בית המשפט המחוזי והן של בית המשפט העליון, הושגו במירמה ולכן הם בטלים ומבוטלים. הוא מוסיף וטוען כי זכות הגישה לערכאות היא זכות על חוקית ואין לחסום את דרכו לערכאות באמצעות הטלת ערובה. עוד טוען התובע כי הנתבע 2 יכול לממש נכס מקרקעין של התובע בשווי של 3.1 מליון דולר לפי שמאות משנת 1997 כך שהוצאותיו מובטחות מעל ומעבר לנדרש. לגופו של ענין טוען התובע כי סיכויי ההצלחה של התובענה גבוהים, וגם מטעם זה אין מקום לחייבו בערובה.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

אחד המקרים שבהם יחייב בית המשפט תובע בערובה להוצאות הנתבע הוא כאשר הוכח בפניו כי התובע איננו משלם הוצאות שנפסקו לחובתו בהליכים קודמים.

כך למשל נפסק בבג"צ 269/01 רסולי נ' בית הדין הרבני (פורסם באתר משפטי):

"העובדה שבעל הדין מתגורר מחוץ לישראל היא דוגמא אחת, ולא יחידה, לכלל לפיו יש לדרוש הפקדת ערבון כאשר קיים חשש לגבי אפשרויות הגביה. דוגמאות נוספות לכלל זה ניתן לראות בדרישת ערבון מבעל דין שלא שילם הוצאות שנפסקו בערכאות אחרות (ראו:ו זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995, עמ' 822; רע"א 3358/97, רשות הנמלים והרכבות נגד מסעדת אדר בע"מ ואח', תקדין עליון 97(2) 38; רע"א 3647/99, סמי הראל נגד יעקב ורקר ואח', תקדין עליון 99(3) 464); "