צמח נ' רקח

החלטה

התובע אוחז בידיו שיק על סכום של -.82,494 ₪ מספר 0758 שזמן פירעונו 1.1.2006 בחתימת ידו של הנתבע שאינו מכחיש זאת [ להלן: "השיק" ].

השיק לא הוגש לפירעון אולם אין חולק על כך שאילו הוגש לפירעון היה מחולל ומכל מקום, בתצהירו התומך בבקשתו למתן רשות להתגונן, אישר הנתבע כי השיק היה חלק מסדרת שיקים שבוטלה על ידיו מחד והוא הוצא על ידיו בטעות מאידך [ סעיפים 2, 3 לתצהיר הנתבע, הכולל מספור כפול זהה של הסעיפים השונים; התייחסותי היא לזוג השני של סעיפים במספרים אלה ].

כפי שניתן להבין מהאמור לעיל, הוגשה התביעה ב"סדר דין מקוצר" ועניינה של החלטה זו הוא בבקשה למתן רשות להתגונן הנ"ל.

לא מצאתי ממש בטענה לפיה נוצר "מעשה בי"ד" בהחלטה שניתנה על ידי כב' השופטת קלוגמן, באשר לסכסוך קודם, הנוגע בין היתר לשיקים הנ"ל; ההחלטה ניתנה בדבר הפקדת ערובה להוצאות, ומעיון בה לא מצאתי דבר שיש בו כדי להקים "מעשה בי"ד"; העובדה שבעקבות ההחלטה ובהעדר הפקדה נדחתה תביעת התובע שם, אין בה כדי להקים השתק כלפי התביעה כאן.

מאידך, לא נסתרה כלל טענת הנתבע לפיה בוטל השיק, כמו סדרת השיקים הנ"ל, מכך שהעסקה שבמסגרתם ניתנו, עסקת שכירות חנויות בין חברה בשליטת או בעלות התובע חברת ע.ל.א.צ בע"מ [ להלן: "חברת התובע" ] ובין חברה כנ"ל של הנתבע, בני את רפי רוקח בע"מ [ להלן: "חברת הנתבע" ] לא הייתה חוקית או נכשלה, מכך שהעסקה לא הייתה אמורה להיעשות מול חברת התובע אלא מול כונס הנכסים שמונה לחנויות הנ"ל, וכך גם נעשה בפועל.

טענה נוספת של הנתבע היא שהשיק ניתן כאמור בטעות.

בחקירתו הנגדית, אשר בוצעה על ידי התובע בעצמו ולא במעט כשרון, לא הצליח הנתבע להסביר את טיבה של הטעות גם כאשר נשאל בעניין זה על ידי בית המשפט.

ייתכן ולא הייתי רואה מקום לאפשר לנתבע להתגונן בטענה זו אולם נראה כי לא בכדי "לא הצליח" הנתבע להסביר את עילת הטעות.

מהחקירה הנגדית מבעבעים רמזים, המוצאים ביטוי בסיכומי טענות התובע [ אלא שבשלב זה אין לכך ראיות ברורות ] לפיהם נגועה עסקת השכירות באי חוקיות מכך שדמי השכירות שנקבעו בחסכם [ נספח א' לנספח ה' לתצהיר הנתבע ] לסכום של -.2,500 $ לחודש, לא היו דמי השכירות הנכונים, ולבד מהם, כספים ששולמו, או היו אמורים להיות משולמים, מחברת הנתבע לחברת התובע, הוסכם בין הצדדים על כך שהנתבע ישלם לתובע סכום של -.1,500 $ לחודש, "באופן פרטי" שאינו קשור לעסקת השכרות כביכול, היינו "כספים שחורים", לכאורה, שלא יבואו לידי ביטוי בספרי החשבונות של החברות הנ"ל.

לפי טענות התובע, בסיכומי טענותיו, השיק מהווה חלק מהתשלום של אותם סכומים.

אם כך הדבר, הרי שעשוי שיש לנתבע הגנה בהיות העסקה בלתי חוקית בהתאם להורות סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973.

טענה זו, בצורה זו, לא נטענה כמובן אולם לבית המשפט זכות, ולטעמי גם חובה, לבחון את חוקיות העסקה מיוזמתו [ ע"א 744/81 שר לסלו (שר ובניו השוזר) נ. ציון חברה לביטוח בע"מ, פד"י לט2 עמ' 472, פסק דינה של כב' השופטת שטרסברג – כהן בעמ' 475 ].

ניתנת על כן רשות להתגונן לנתבע בטענות לפיהן העסקה הייתה בלתי חוקית או בלתי תקפה בהיותה בגדר של "תשלום מתחת לשולחן" או מכך שהעסקה הייתה אמורה להיערך מול כונס הנכסים של החנויות ולא מול חברת הנתבע וכן מכך שהשיק נמשך בטעות, טענה הקשורה, ככל הנראה, בצורה כזו או אחרת, לטענה הראשונה.

קדם משפט ביום 3.7.11 שעה 12.30.

לאור האמור לעיל אני קובע גם כי כל אחד מהצדדים יפקיד בקופת בית המשפט סכום בסך של -.5,000 ₪ לתשלום הוצאות ו/או הוצאות לאוצר המדינה, ככל שייקבע על ידי בהמשך הדרך.

הסכומים יופקדו בתוך 30 יום מעת מסירת החלטה זו לידי הצדדים ו/או באי כוחם.

צד שלא יפקיד את הסכום במועד ימחקו כתבי טענותיו.

ניתנה היום, כ"ב ניסן תשע"א, 26 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: