צמח נ' איילה ואח'

פסק דין

תביעה לפיצוי נזק לרכבו של התובע, מונית, מספר רישוי 8427825 בגין פגיעה ברכב בכיכר ביום 24/03/2013 ע"י הרכב בו נהג הנתבע מס' 1, (להלן: "הנתבע").

התאונה קרתה בכיכר והצדדים חלוקים עובדתית מי נכנס לכיכר קודם לכן. אין מחלוקת כי המונית נכנסה מכניסה שהיא משמאל לכניסה בו נכנס הנתבע.

על פי גרסת התובע, הנהג של המונית, הוא נכנס לכיכר ואילו הנתבע התעלם מהתמרור "האט ותן זכות קדימה" ונכנס לכיכר. כתוצאה מכך, הוא נאלץ לעקוף אותו משמאל כאשר הוא עולה בגלגליו בצד שמאל על ההגבהה שבמרכז הכיכר.

גרסת הנתבע ועדה מטעמו היא שהנתבע נכנס לכיכר כאשר היא פנויה ורק אז נכנסה המונית וניסתה לעקוף את רכבו של הנתבע משמאלו כמתואר לעיל.

התובע הגיש צילומים של הכיכר והעדה שהמתינה אחרי הנתבע להיכנס לכיכר סימנה את המקום ממנה הגיעה המונית, היכן היא עמדה ומקום התאונה שסומן ב – X (מוצג ת/2).

מצב דומה מתואר במוצג ת/1, שרטוט שערכה העדה בכפוף למיקום התאונה ה – X שהוא קצת לפני הכניסה שלה ושל הנתבע מספר 1 לכיכר (ת/1 מיום 14/11/2013).

התובע שרטט אף הוא (ת/1 המקורי מיום 24/10/2013) (טעות בסימון המאוחר – מ.ו).

השרטוט שלו דומה לזו של העדה. גרסה זהה נמצאת בדיווח של הנתבע לחברת הביטוח שלו (עותק צורף לכתב ההגנה – מ.ו).

אין גם חולק כי טיב הפגיעה היא של רכב הנתבע במונית. על פי חוות דעת השמאי, הפגיעה במונית היא: דלת קדמית ימנית, כנף אחורית ימנית, קשת כנף אחורי ימנית, עמוד מרכזי ימין.

הפגיעה מעידה שהמונית היתה בתנועה, כאשר על פי הצילומים מרכז הנזק הוא במרכז הדלת האחורית.

אם המונית נכנסה אחרי הנתבע לצומת וניסתה להקדים אותו הנזק היה אמור להיות מקדימה כלפי אחורה כשריטה / שפשוף אך לא המעיכה הקיימת בדלת האחורית הימנית.

לאחר ששקלתי את הראיות השתכנעתי כי התאונה נגרמה מאחר והנתבע לא ראה את המונית כשנכנס לכיכר ובאופן שנכנס לכיכר. יחד עם זאת, לאור העובדה שנהג המונית ראה את הרכב ואף ניסה לעקוף אותו משמאלו, הוא נושא בחלק מהחבות. כי על פני הדברים היה בידיו גם לבלום ולהקטין את נזקו.

אני אפוא מחלקת את האחריות בין הנהגים כך שהתובע יישא ב 40% והנתבעים ביתרה.

הנתבעים חולקים על הנזק. לטענתם הרכב לא תוקן ועל כן אין לקבוע שהתובע לא יוכל לתקנו בפחות מהשמאות. טענה זו אני דוחה. התובע זכאי להשבת המצב לקדמותו.

טענה נוספת היא ששכר השמאי מופרז וכולל מע"מ.

טעם שלישי המועלה נגד הנזק הוא התביעה ל 4 ימי עבודה שלא הוצאו ובנוסף התובע ביקש פיצוי גלובלי ולא לתקן (חו"ד השמאי).

בהתייחס לשכרו של השמאי - התובע עוסק מורשה ולכן אינו זכאי למע"מ לאור שינוכה כמס תשומות.

בהתייחס לימי העבודה - הנזק הוא נזק מיוחד ולא הוכח ולכן הוא נדחה.

את הטיעון לשכר שמאי גביה אני דוחה. לא מצאתי להתערב בשכר השמאי בהעדר אסמכתאות משפטיות שמחייבות בית משפט זה שמגבילות את שכר השמאי. התביעה הוגשה על סך של 10,000 ₪. על פי חוות דעת השמאי עלות התיקון הוא: 7,170 ₪ ללא מע"מ. שכר השמאי עומד על 811.97 ללא מע"מ. בנוסף לרכב נגרמה ירידת ערך של 1,472.65 ₪. סך הכל הנזק: 9,454.62 ₪.