ציקבשוילי נ' ביטון

החלטה

מהלך הדיון בבקשה וטענות הצדדים

בפני בקשה למתן רשות להגן שהגישה המבקשת, דדה ביטון, בעניין תביעתו של המשיב, מר מיכאל ציקבאשווילי, שהוגשה בסדר דין מקוצר בת.א. (אשדוד) 1759/09.

בכתב התביעה טוען המשיב, בתמצית, כי המבקשת הפרה את הסכם מכר הדירה שנכרת בין הצדדים, הפרה יסודית, בכך שלא מסרה לידיו את החזקה בדירה במועד שנקבע בין הצדדים וזאת מאחר ובנה של המבקשת, מר ביטון מימון, סירב לפנות את הדירה.

המשיב מודה, בכתב התביעה, כי המבקשת פנתה לבית המשפט לענייני משפחה באשדוד וקיבלה צו מניעה כנגד בנה, ואולם, לטענתו, לא פעלה למימוש הצו במועד, עד אשר נאלץ המשיב לפנות בעצמו לבית המשפט השלום בדרך של תביעת פינוי כנגד בנה של המבקשת.

לפיכך, טוען המשיב, בשל הפרה יסודית זו, יש לחייב את המבקשת לשלם לידיו את הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם המכר שבין הצדדים, על הסך של 57,500 ₪.

המשיב פירט בכתב התביעה את הנזקים שנגרמו לו עקב הפרת ההסכם על ידי המבקשת, וביניהם הפסד הכנסה משכר דירה בגין החודשים שחלפו עד לפינויו של בנה של המבקשת, הוצאות המשפט ששילם בהליכים אותם נקט, מיסי עירייה ו/או תשלומים עבור חשבונות חשמל וגז בגין התקופה בה טרם החזיק המשיב בדירה וכן אובדן הכנסה בשל היעדרותו מן העבודה.

המבקשת טוענת בתצהירה ובתצהיר ביתה, הגב' פרלה לוי, שפעלה בשמה בעניין עיסקת המכר, את הטענות הבאות:

המשיב לא אמר אמת בנוגע למטרת רכישת הדירה וטען בפניה כי נועדה למגוריו.

המבקשת הפקידה לחשבונו של המשיב 2,600 ₪ בגין החודש הראשון לאיחור במסירת הנכס.

בחודש 2/2009 הוחלפו המנעולים בדירה על ידי המשיב ונמסרה החזקה לידיו בכך מילאה המבקשת את התחייבותיה כלפי המשיב.

המבקשת הגישה תביעה לפינויו של בנה מן הדירה ואף הגישה את פסק הדין לביצוע במשטרת ישראל.

המבקשת שילמה את מלוא חובותיה לעיריית אשדוד בגין הדירה.

המשיב לא סבל מאובדן הכנסה כלשהוא שכן שלח אדם אחר מטעמו לטפל בעניין הדירה.

המשיב לא פעל להקטנת נזקיו על ידי העברת שירותי החשמל, המים והגז על שמו במועד וניתוקם כאשר בנה של המבקשת מסרב להתפנות מן הדירה.

ביום 24/6/2010 התקיים בפני דיון בבקשה, במעמד הצדדים.

המבקשת נחקרה על תצהירה וחזרה על טענתה כי פנתה למשטרה לשם ביצוע פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, כנגד בנה.

לאחר עדותה של המבקשת נחקרה ביתה, הגב' פרלה לוי, על תצהירה.

בחקירתה טענה ביתה של המבקשת כי מסרה את מפתח הדירה לידי המשיב, אשר לא בדקה באותה עת כי "אין לו זמן", כלשונה. ביתה של המבקשת כי לאחר מכן גילה המשיב כי בנה של המבקשת מתגורר בדירה ואיים על המבקשת.

ביתה של המבקשת חזרה אף היא על טענתה כי פנתה למשטרה עם החלטת בית המשפט לענייני משפחה בדבר צו מניעה כנגד בנה של המבקשת.