ציפורי נ' מדינת ישראל ואח'

החלטה

1. בפניי בקשה להארכת מועד להישפט מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב 1982.

2. על המבקשת הוטלה הודעת תשלום קנס בגין עבירה של שימוש בטלפון בעת נהיגה שלא באמצעות דיבורית (דו"ח תנועה מס' 50110155053) מיום 04.08.12.

3. במקרה דנן מדובר בהודעת תשלום קנס אותו קיבלה המבקשת עובר לביצוע העבירה. לדבריה היא לא ביצעה את העבירה המיוחסת לה ועל בית המשפט לאפשר לה להישפט ולתת לה את יומה, מאחר ויש לה טענות הגנה טובות. עוד ציינה כי, הינה נהגת מזה כ-23 שנים ללא עבר תעבורתי מכביד ומדובר בעבירה ראשונה מסוגה בה מואשמת לכאורה בביצועה.

4. הבקשה הועברה לתגובת התביעה, אשר התנגדה לה וציינה, כי הקנס נמסר למבקשת ביום ביצוע העבירה 04.08.12 ולאור זאת אין עילה המצדיקה ליתן אורכה להישפט.

5. משחלף המועד לתשלום הקנס, והבקשה להישפט הוגשה אחרי המועד של 90 יום שנקבע בסעיף 229 (א)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי הרי שהשתכללה הרשעתו של המבקש בעבירה, כאמור בסעיף 229 (חב) לחוק, אף אם לא שולם הקנס שנקבע בדו"ח.

בנסיבות שכאלה, קבע בית המשפט העליון כי יש מקום לשקול להיענות לבקשה להארכת מועד להישפט אך ורק במקרים בהם לא ידע ולא יכול היה המבקש לדעת כי אישום תלוי ועומד נגדו – ראה לענין זה רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מ"י וכן רע"פ 8927/07 אבו עסב נ' מ"י .

6. במקרה דנן, המבקשת קיבלה לידיה את הודעת הקנס עובר לביצוע העבירה ואף אישרה בחתימתה את קבלת הדו"ח. הזכות להישפט מופיעה על גב הודעת הקנס ומשבחרה המבקשת שלא להגיש בקשתה זו עפ"י המועדים הקבועים בחוק אין לה להלין אלא על עצמה. יתר על כן, המבקשת לא נתנה כל הסבר לאי הגשת בקשתה במועד ולשיהוי בהגשת בקשתה להארכת המועד. לא זו אף זו, המבקשת לא העלתה כל טענות הגנה ראויות מלבד טענות כלליות וסתמיות.

כאמור, מדובר בעבירה מיום 04.08.11, היינו חלפה למעלה מחצי שנה עד למועד הגשת הבקשה.

7. לפיכך הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ז' ניסן תשע"ג, 18 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: