צימט נ' מלמד ואח'

פסק דין

התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעים על סך של 3719 ₪.

על פי גרסתה בכתב התביעה ביום 16.11.10 סמוך לשעה 12.30 בחניית ביתה, נסעה התובעת ישר לכיוון היציאה מהחניה. רכב הנתבע יצא לאחור פגע ברכבה מאחור. ראה סעיף 4 לכתב התביעה.

גרסת הנתבע לקרות האירוע כאמור בכתב ההגנה, כי רכב הנתבע הוסע בזהירות בחניון ביתו. לפתע הגיח רכב התובעת בנסיעה לאחור תוך שהוא יוצא מחניה. ללא מתן זכות קדימה לרכב הנתבעים ופגע בו. ראה סעיף 4 לכתב ההגנה.

יאמר כבר, כי התיאור העובדתי לקרות התאונה כפי שהוא עולה מכתב ההגנה אינו תואם את התיאור בהודעה לביטוח ובעדות הנתבע בבית המשפט.

בבית המשפט טען הנתבע כי יצא עם רכבו בנסיעה לאחור "כשנסעתי רברס באיטיות רבה והגעתי לאמצע הדרך פתאום הגיחה מכונית של גב' צימט הרגשתי מכה, הוא בלמה כנראה, ראיתי שאצלי הפנס האחורי נהרס וגם הטמבון נפגע ואצלה היתה מכה באמצע המכונית. המרחק שגב' צימט הגיחה אלי היה כ- 10 מ' כיוון כשעשתה הסיבוב, מהסיבוב עד מכוניתי היה בערך 10 מ'. השאלה הראשונה ששאלתי אותה, אם לא ראתה אותי, היא השיבה, לא. מי שאשם בתאונה, זו היא שלא ראתה אותי. נסעתי רברס עצרתי כדי להכניס קדימה מהלך קדמי ואז קיבלתי את המכה." ( החל מעמ' 3 שורה 23 לפרוטוקול) תיאור זה תואם את גרסת הנתבע בחברת הביטוח.

תקנה 45 לתקנות התעבורה התשל"א - 1971 קובעת כדלקמן:

נסיעה אחורנית

45. נוהג רכב לא יסיעו אחורנית אלא אם יש צורך בכך, ובמידת הצורך, ולאחר שנקט באמצעים הדרושים בנסיבות הקיימות כדי למנוע –

(1) סיכון או פגיעה;

(2) הטרדה או הפרעה.

כאשר נהג בוחר לנסוע לאחור. הרי שהאחריות לנסיעה היא עליו ועליו לנקוט באמצעים הדרושים למנוע פגיעה. לא מצאתי בדבריו של הנתבע אמצעים כל שהם, שהוא נקט מהלך נסיעתו לאחור. הנתבע בחר להטיל את האחריות על התובעת בטענה כי היא לא ראתה אותו. ובכך עלי לדחות את טענת הנתבע, כי אין אחריות בנהיגתו לקרות התאונה. לא מצאתי לקבל את טענת הנתבע כי הסיע את רכבו לאחור ועצר לפני קרות התאונה. שכן אם המצב היה כאמור בדבריו, הרי שהתאונה לא הייתה צריכה לקרות כלל. טענת הנתבע כי במקום יש עשרה מטרים ממקום החניה ועד ליציאתו במקום התאונה, אין בידי לקבל. מהתמונות שהוגשו לתיק בית המשפט ניתן לראות כי רוחב היציאה הוא כאורך רכב, כ- 5 מטרים. במידה והנתבע היה יוצא עם כל רכבו מחוץ לחנייתו, הרי שהוא היה חוסם את נתיב נסיעת התובעת והפגיעה בה הייתה צריכה להיות מקדימה בחזית ולא מאחור בכנף אחורי שמאלי ובפנס אחורי. סוף דבר אני מוצא לקבוע כי האחריות לתאונה מונחת לפתחו של הנתבע.

הנתבע לא הביא ראיות כל שהן לסתור את הנזק שנגרם לנתבעת.

לאחר ששמעתי את העדויות, בחנתי את הראיות בשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 3719 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה, הוצאות בסך 500 ₪ ואגרת משפט ששולמה.

שכר בטלת עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בסכום של 1200 ₪.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.

זכות ערעור כחוק

ניתן היום, ז' ניסן תשע"ג, 18 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: