ציוני נ' מדינת ישראל

החלטה

מבוא:

בפני בקשה להורות על החזרת רישיון הנהיגה של המבקש.

המבקש חשוד בנהיגה בחוסר זהירות, גרימת תאונת דרכים ונהיגה בשכרות וזאת לאור סרוב להיבדק. האירוע נשוא הבקשה, ארע ביום 26.08.11, כאשר ב-29.08.11 נפסל המבקש פסילה מנהלית למשך 60 יום, על ידי קצין המשטרה.

לטענת המשיבה נהג המבקש בקטנוע, בשעה 01.30 לערך, בכביש מס' 44, לכיוון דרום, החליק עם הקטנוע ונפצע לאחר התאונה הכשיל המבקש את בדיקת הינשוף (סרוב להיבדק).

אציין כי הפסילה המנהלית האפשרית בגין נהיגה בשכרות הנה 30 יום (ס' 47 ה 3, לפקודת התעבורה) ואילו בגין תאונת דרכים שיש יסוד שיוגש בגינה כתב אישום, כאשר נפגע אדם או ניזוק רכוש, הנה 60 יום (סעיף 47 ה' 2, לפקודת התעבורה), כך שהקצין פסל ל-60 יום, עקב נסיבות המקרה המשולב.

תמצית טענות המבקש להשבת רישיון הנהיגה:

מדובר בתאונה עצמית שלא נהוג לפסול לפיה.

המבקש לא היה שיכור ולא סרב אלא עשה כמיטב יכולתו לנשוף.

אין כל הוכחה לסרוב במובנו המשפטי, דהינו איש לא הסביר לו את משמעות הסרוב.

ותק נהיגתו רב ולאור עברו התעבורתי הוא אינו נהג מסוכן.

תמצית מענה ב"כ המשיבה:

יש ראיות לכאורה הן לעניין הסרוב והן לאחריות לתאונה.

למרות שמדובר בתאונה עצמית הרי לאור הראיות לשתיית אלכוהול טרם התאונה מדובר בנהג מסוכן.

למבקש יש עבר תעבורתי שאינו מקל עימו.

בית המשפט בבואו לשקול אם לקיים את הפסילה המנהלית של קצין המשטרה בודק אם יש ראיות לכאורה ואם כן, עליו לשאול את עצמו אם בהתחשב בנסיבות העבירה ועברו התעבורתי של הנהג, הוא עלול להוות סכנה לציבור.

שקילת הראיות לכאורה כנגד המבקש:

בית המשפט אינו אמור בשלב זה של ההליכים להיכנס ולבדוק את איכות הראיות עצמן. די אם יתרשם כי קיימות בתיק החקירה ראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת כדי שיעבור לבחינת שאלת המסוכנות לצורך ההכרעה בבקשה.

אציין כי בבש"פ 8450/02 זינגר יהודה נ' מדינת ישראל נקבע בבית המשפט העליון כי די אף בראיות גולמיות בלבד על מנת לקבוע שיש ראיות לכאורה.

תיק החקירה הוגש לעיוני, בין היתר מצאתי כי: