ציון נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

1. מתמנה בזאת ד"ר זאהי חורי מבי"ח ביקור חולים בירושלים לשמש כמומחה/יועץ רפואי בתביעתו של מר יוסף ציון (להלן: "התובע").

2. להלן המסמכים המצ"ב:

א. תיקיו הרפואיים של התובע בשירותי בריאות כללית;

ב. תיק אשפוז של התובע בבית החולים לניאדו.

3. פרטי המחלה וממצאיה מפורטים במסמכים הרפואיים (להלן: "המחלה").

4. אלה העובדות המוסכמות:

א. התובע עובד כנהג אוטובוס ב"אגד תחבורה".

ב. ביום 12.2.11 התובע עבד במשמרת ערב – לילה. התובע יצא לנסיעה אחרונה לאותו היום בשעה 23:35, בקו 8א'.

ג.כאשר התובע הגיע לדרך פתח תקווה, עלו לרכב שלושה נערים. התובע סגר את הדלת והתחיל לנסוע. לאחר תחילת הנסיעה, התובע ביקש את התשלום, אך הנערים החלו לקלל אותו ולהבהיר שהם לא מתכוונים לשלם.

ד.מבט חטוף הספיק לתובע על מנת להבין שהנערים מצויים תחת השפעת אלכוהול וכי הם עלו לאוטובוס שיכורים. התובע ביקש את התשלום בכל זאת, אך הם סירבו לשלם, החלו לקלל את התובע ואף לאיים עליו שאם ימשיך לדבר, הם יפגעו בו.

ה.התובע נלחץ מאד וחשש מהסיטואציה. היה ברור לו שהנערים מצויים במצב שכרות ולאור התנהגותם, התובע הבין שישנו חשש אמיתי שהם יפגעו בו.

ו.לאור האמור לעיל, התובע שתק והמשיך בנסיעה כשהוא חושש מן הבאות ולחוץ מאד.

ז.בינתיים, התובע שמע את הנערים מקללים ומגדפים אותו מאחור, דבר שהגביר את חששותיו.

ח.כל המשך הנסיעה התובע נהג כשהוא מפחד וחושש מתגובתם של הנערים והתובע פילל לרגע שהנערים ירדו מהאוטובוס.

ט.כאשר התובע הגיע לתחנה הראשונה בשיכון דורה, ברחוב נחום, הנערים ירדו כשהם מקללים את התובע ואף דפקו על דלת האוטובוס והחלונות תוך כדי הירידה.

י.התובע נלחץ מכל הסיטואציה ובו זמנית הרגיש מושפל וחסר אונים. ההרגשה היתה כי היה כפסע מאירוע אלים עם נערים שיכורים וזו הבהילה את התובע, הוא היה נרגש ונסער ולבו פעם בחוזקה.

יא.למחרת בבוקר, יום 13.2.11, התובע התעורר וחש כאבים ולחצים בחזה, לראשונה בחייו. התובע סבר כי אלו יחלפו עם הזמן, אך הם רק התגברו והתחזקו. בשלב מאוחר יותר התובע התחיל להזיע והרגיש סחרחורת. התובע הזמין אמבולנס והוא פונה לבית החולים לניאדו.

5. המומחה מתבקש להשיב לשאלות הבאות:

א. מהו הליקוי ממנו סובל התובע?