צידאוי נ' מדינת ישראל

החלטה

מבוא:

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961, ולביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב בהתאם לס' 57ב לפקודת התעבורה. החלטות הפסילה וההשבתה נמסרו למבקש ביום 25/5/13 בשל חשד לנהיגה בשכרות.

לעניין רישיון הנהיגה:

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו. ראשית קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המבקש, ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו, כדי לסכן את שלום הציבור.

באשר לראיות לכאורה:

תיק המשטרה הוגש לעיוני.

מעיון בתיק המשטרה עולה, כי ביום האמור, הבחינה שוטר במבקש נוהג במכונית, ועצר אותו בשעה 05:37 , בבדיקת נשיפון נמצאה אינדיקציה לשכרות, נדרש לבצע בדיקת נשיפה, הוסברה לו מטרת נטילת הדגימה, המבקש הסכים, תוצאת בדיקת הנשיפה שנערכה בשעה 05:59, הייתה 295 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף, כאשר המפעיל ציין כי וידא את הנהלים הנדרשים טרם ביצוע הבדיקה.

אינני מקבל את טענות ב"כ המבקש כי התרשמות השוטר בבדיקת המאפיינים הייתה התרשמות קלה כסותרת את ממצאי הינשוף, יתרה מזו בשלב זה איני מקבל גם את הטענה כי כמות האלכוהול שנמדדה הייתה כתוצאה מתרופה שנטל, אציין כי צודק ב"כ המשיבה שטען כי בדוח הפעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות סעיף 3 פסקה ז' שנשאל המבקש האם נטל תרופות לפני הנסיעה השיב לא.

אין ספק שזכותו של המבקש להעלות את טענותיו לעניין בעיתיות בראיות לכאורה כפי שטען בפני, אם וכאשר יבחר לכפור באשמתו אך זאת במסגרת ההליך העיקרי.

בשלב זה של הדיון שהינו שלב מקדמי, בית המשפט קובע כי די בחומר הראיות כאמור מעל, כפי שמופיע בתיק המשיבה, על מנת לקבוע שבידי המשיבה ראיות לכאורה, שיש בהן כדי להביא להרשעתה של המבקשת בדין.

באשר למסוכנות:

מסוכנות המבקש נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ועברו.

המבקש נוהג משנת 1990 לחובתו 75 הרשעות תעבורה קודמות, אין ספק שמדובר בעבר מכביד ואף מחפיר.

אולם מעבר לכך, ניתן ללמוד על מסוכנות מעצם העבירה עצמה, על נהיגה בזמן שכרות כבר נאמר בפסיקה כי:

בע"פ 5002/94 בן איסק נ' מ"י, פד"י מט(4) בעמ'163 נאמר:

"שכרות – כפי שידוע לכל בר בי רב, פוגעת ביכולתו המנטלית של השיכור. היא מערפלת את הכרתו, ומונעת ממנו להעריך נכונה את המציאות, ובדרך זו שוללת ממנו את היכולת לקיים שיקול דעת רציונלי, ולכוון את התנהגותו על פיו. אדם השותה משקה אלכוהולי מוחזק כמי שמודע להשלכה הצפויה מכך על יכולתו המנטלית, ואין כמוהו מיטיב לחוש בפעמיה של השכרות הבאה בעקבות השתייה ומשתלטת עליו".

בבש"פ 10865/06, בערר על פסילה מנהלית בביהמ"ש העליון, קבע כבוד השופט א. הלוי:

"לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בימ"ש קמא. כאמור מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך".

נסיבות עצירתו של המבקש בשעת בקר מוקדמת בכביש ראשי כשהוא שיכורה (לכאורה), מעידה על נהג המסוכן לציבור בנהיגתו.