צור עדי נ' בדק בית

פסק דין

1.התובע עבד אצל הנתבעת מיום 19.10.08 עד יום 25.10.09 כנהג משאית. שכרו החודשי האחרון, על פי תלושי השכר היה 6,469 ₪.

2.התביעה שבפני הינה לפיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת ופדיון חופשה.

פיצויי פיטורים

3.לכתב ההגנה צורף מכתב פיטורים מיום 25.10.09, בו נכתבו הדברים הבאים -

"הנדון: מכתב פיטורים

לכבוד

צור עדי

הננו מודיעים לך בזאת על פיטורך מהעבודה מיום 25.10.09

בעקבות ידיעות שבזמן עבודתך היית נעדר מס' שעות מהעבודה

ובמקום להגיע אחרי החלוקה למקום העבודה (חנות) היית נכנס לתחנת הדלק וישן שם."

מכתב זה מדבר בעד עצמו וממנו עולה כי התובע פוטר.

4.הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי התובע פוטר בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים, לאחר שהתברר לה כי התובע נוהג לישון כשעתיים במהלך יום העבודה. הנתבעת טענה כי נתנה לתובע הזדמנות לתקן את דרכיו בכך שיעבוד שעתיים נוספות בכל יום במשך שבועיים והתובע הסכים לכך, אך ביום הראשון שהיה אמור לעבוד על פי הסכמה זו, התובע חזר בו. לאור זאת, הנתבעת הודיעה לתובע על פיטוריו. התובע לא הכחיש גרסה זו ואף מעדותו עולה תמונה דומה, הגם שטען שלא היו לנתבעת הוכחות להאשמות כנגדו.

איני סבורה כי בנסיבות אלה יש להורות על שלילת פיצויי הפיטורים לתובע וניתן להסתפק בצעד פחות חמור מזה. נראה כי אף הנתבעת סברה כך, שכן כאשר נודע לה על מעשי התובע, לא פיטרה אותו, אלא בחרה לנקוט בצעד משמעתי. כלומר גם היא לא ייחסה חומרה למעשי התובע, במידה המצדיקה את שלילת פיצויי הפיטורים.

בנוסף, בדיון מיום 24.2.10 נציג הנתבעת הסכים כי התובע פוטר והוא זכאי לפיצויים ולא חזר מעמדה זו גם בדיון השני (מיום 29.6.10).

בנסיבות אלה, התביעה לפיצויי פיטורים מתקבלת.

תמורת הודעה מוקדמת

5.הנתבעת טענה כי בנסיבות הפסקת העבודה, אין מקום לחייבה בתשלום רכיב זה, במיוחד כאשר התובע לא עמד בהסכמה לעבוד בשעות נוספות.

אין למעשה מחלוקת בין הצדדים כי התובע לא עמד בהבטחתו לעבוד שעתיים נוספות, לאחר שעומת עם הטענה לגבי ההפסקות שהוא נוטל במהלך יום העבודה. גם אם ההסכמה אליה הצדדים הגיעו אינה שגרתית ולדרישה כי נהג משאית יעבוד בשעות נוספות ישנו היבט בטיחותי שאין להקל בו ראש, הרי שהתובע אישר שלא פעל על פי אותה הסכמה, עזב את העבודה ולא שב אליה ("אמרתי בסדר אם אין ברירה, אז באותו יום שהייתי אמור, לא הסכמתי והלכתי" - עמוד 4 לפרוטוקול מיום 29.6.10, שורה 5). בנסיבות אלה, בעצם עזיבתו את העבודה, התובע לא איפשר לנתבעת להעסיקו בתקופת ההודעה המוקדמת ואין מקום לחייב את הנתבעת בתשלום רכיב זה.