צור נ' רשות החנייה ואח'

החלטה

1. בבדיקה נוספת של המסמכים שנסרקו הסתבר כי בעת מתן החלטתי מיום 20.10.10 היתה בתיק רק בקשתה של חב' הדס לסילוק התביעה על הסף, ולא מצאתי בו את בקשתה של העירייה, למרות שבקשה זו הוגשה עוד ביום 27.5.10.

מאידך, בקשה זו של העירייה הועברה לתגובת התובע, ותגובתו הומצאה ביום 9.6.10. כיוון שהיתה לנגד עיני רק בקשתה של חב' הדס, סברתי כי תגובה זו של התובע ניתנה לגביה, אם כי באותה תגובה מתייחס התובע לבקשתה של העירייה, שכאמור לא היתה לפני, נוסף על הטענות שהוא מעלה בתגובתו לגבי אופן טיפולה של חב' הדס בפנייתו אליה.

על כל פנים, לצורך מתן החלטה בבקשתה של העירייה לסילוק התביעה על הסף, מצויות כעת לפני הן הבקשה האמורה והן תגובתו של התובע לבקשה זו, כך שניתן לתת את ההחלטה על פי הבקשה והתגובה.

2.העירייה צודקת בטענת הסף שלה, כי אין לביהמ"ש האזרחי (לרבות ביהמ"ש לתביעות קטנות) סמכות עניינית לדון בתביעה. הטעם לכך הוא כי הטלת הקנס בגין עבירת החנייה, וכל הקשור בכך, הם בגדר הליך פלילי, שאינו מצוי בסמכותו של ביהמ"ש האזרחי.

התובע אינו צודק בטענתו כי לפסיקה שהובאה וצוטטה בבקשת העירייה אין כל קשר למקרה מושא תביעתו. ההיפך הוא הנכון: בפסיקה זו מוסבר בפרוטרוט כי טענה כגון זו שיש לתובע: כי הוא לא החזיק כלל ברכב שביצע את עבירת החנייה, וכי אינו "העבריין הנכון" - מקומה בביהמ"ש לעניינים מקומיים, שהוא בעל סמכות עניינית לגבי ההליך של הטלת הקנס.

רק אם ביהמ"ש לעניינים מקומיים קיבל את הטענה וקבע כי נפלה טעות בזהות מבצע העבירה; וכי וההליך הפלילי בטל - רק אז קמה סמכות לבימ"ש אזרחי לדון בתביעת נזיקין לפיצוי בגין

נזקים נטענים, שנגרמו כתוצאה מההליך הפלילי ונקיטת אמצעים לגביית הקנס (ראו למשל: ע"א (ת"א) 3758/06 שאולין נ. חורש, שצוטט בהרחבה בבקשת העירייה, ובו הובהר עניין זה בפירוט רב).

3.התובע מבסס את תביעת הפיצוי שלו על אותה טענה של טעות בזהות מבצע העבירה, טענה אשר בירורה אינו מצוי, כאמור, בסמכותו של בימ"ש זה.

4.על כן אני מקבלת את בקשת העירייה ודוחה את התביעה על הסף.

5.הדיון ליום 10.2.11 - בטל.

6.המזכירות תשלח החלטה זו לכל הצדדים.

ניתנה היום, כ' שבט תשע"א, 25 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: