צוויג נ' מינהל מקרקעי ישראל

החלטה

1.בפני בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש - החייב על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ מירב אליהו מיום 3.1.11 בתיק ההוצל"פ 01-68286-91-5 (להלן:"תיק ההוצל"פ"), ולפיה נדחתה בקשת החייב להשהות הליכי פינוי.

2.תיק ההוצל"פ נפתח לביצוע פס"ד שניתן ביום 29.4.91 ע"י ביהמ"ש המחוזי במסגרת ע"א 835/89 בו התקבל הערעור שהוגש ע"י המשיבה – הזוכה על פסק דינו של בימ"ש שלום בת"א שניתן בת"א 24201/80.

במסגרת פסה"ד שניתן ביום 29.4.91 הורה ביהמ"ש על סילוק ידו של המבקש משטח של 5.7 דונם מתוך קרקע הידועה כחלקות 48, 50, 51, 53, 54 ו- 55 בגוש 6136 (להלן:"הקרקע").

3.תמצית טענות המבקש בבקשה שבפני:

א.המבקש טוען כי אין אסמכתא לכך, שהתשריט משנת 1980 שצורף לתצהיר המודד הינו התשריט שצורף לכתב התביעה המקורי וטעה כב' הרשם משהסתפק בתצהיר מטעם מודד לצורך הוכחת אמיתות נספחי כתב התביעה, כאשר ברור כי המודד שמונה לאחרונה ע"י הזוכה, אינו יודע ואינו יכול להצהיר על הנספחים שצורפו בשנת 1980 לכתב התביעה.

התשריט משנת 1980 עליו מבקש ב"כ הזוכה להסתמך לצורך ביצוע הפינוי הינו תשריט סכמטי ולא מדויק ולא ברור על פיו מהם גבולותיו המדוייקים של שטח הפינוי לפיכך, התשריט שערך המודד מטעם הזוכה ביום 10.8.10 אינו תואם בהכרח את התשריט שצורף לכתב התביעה המקורי והוא נעשה עפ"י "פרשנות סובייקטיבית" של המודד מטעם הזוכה ורק לאחר קיומו של דיון בעניין זה ושמיעת טענות שני הצדדים, יוכל כב' הרשם להחליט האם אכן התשריט מיום 10.8.10 שערך המודד מטעם הזוכה "דומה אחת לאחת" לגבולות השטח המפורטים בתשריט המקורי של כתב התביעה.

אין זה סביר שהזוכה יבצע את הפינוי בהתאם לתשריט אשר "נתון לפרשנות", כלשונו של המודד מטעם הזוכה, כאשר "הפרשנות" תבוצע ע"י ב"כ הזוכה, במיוחד במצב שבו פרשנות זו גורמת לחייב ובני משפחתו נזקים אדירים ובלתי הפיכים.

המערערים טוענים כי כב' הרשם טעה משלא אפשר לחייב לחקור את המודד המצהיר מטעם הזוכה ולהביא מודד מטעמו וזאת בטרם יחליט האם התשריט של המודד מטעם הזוכה זהה לתשריט שצורף לכתב התביעה.

ג.לא היה שיהוי מטעמו של המבקש בהעלאת טענותיו שכן מאז ניתן פסה"ד ביום 29.4.91 ועד לאחרונה, משך למעלה מ - 19 שנים, הזוכה לא נקטה בהליכים לביצוע פסה"ד ועל כן, לא היה צורך בבירור מדויק של גבולות הפינוי וגם אם היה שיהוי, אין בכך כדי לפטור את הזוכה מלעמוד בדרישות הבסיסיות של ביצוע פס"ד.

ד.מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת החייב.

תמצית טענות המשיבה בתגובה לבקשה:

בקשה זו הינה מיחזור טענותיו של המבקש כפי שהוגשו במסגרת רע"צ 12152-09-10 ונדחו .

ב.בהתאם להחלטת כב' הרשמת מיום 3.1.11, ברור כי טענותיו של המבקש נדונו והוכרעו לגופן ע"י שתי ערכאות.

ג.לא קיימת אי בהירות ביחס לגודלו ומיקומו המדויק של שטח הפינוי. שטח הפינוי סומן בתשריט שצורף כנספח לתביעת הפינוי שהוגשה ע"י המשיבה.

ד.בהתאם לפסק דין הפינוי שניתן בשנת 1991 על המבקש היה לפנות את שטח הפינוי באופן מיידי וחרף האמור, תוך ביזיון פסק הדין לפינוי, לא פינה המבקש את שטח הפינוי והוא מחזיק בו עד היום.

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה (שהוגשה בהתאם להחלטתי מיום 20.1.11) ובנספחים שצורפו להן ובחנתי את טענות הצדדים, מצאתי כי החלטת כב' הרשמת מיום 3.1.11 בדין יסודה ולפיכך, דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות מהטעמים כדלקמן:

א.ביום 21.9.94 נדחתה ע"י כב' הש' צבי כספי במסגרת המ' 128663/94 בקשה של החייב למתן צו מניעה זמני כנגד המשיבה ועיכוב הליכי הוצל"פ ובמיוחד הליך הפינוי שנקבע ליום 13.9.94 בתיק ההוצל"פ (נספח י"ב לתגובה).

ב.ביום 17.8.10 ניתנה החלטה ע"י כב' רשם ההוצל"פ עדי סומך בבקשת המבקש לביטול והשהיית הליכי פינוי ונקבע כי:

"לאחר עיון בטענות הצדדים, סבור אני כי קיים הצדק לטענות הזוכה ... כי טענת החייבים .. הנן טענות אשר הגיחו לעולם שנים רבות, במסגרת בקשה זו, מאז מתן פס"ד בערכאת הערעור אשר חלוט הוא, ויכול כי מעידות על רצון לסכל את הליכי הפינוי. הדברים מתחזקים לנוכח עדות מסוימת להודיית החייבים כי מבינים המה ומודעים לגבולות החלקה הנידונה כעולה מתצהירו של מר צוויג אשר צורף לתגובת הזוכה ולהליכים האחרים בהם נקט מיוזמתו בבית משפט השלום ואשר נדחו. מאידך, טענתה המרכזית של הזוכה לפיה גבולות השטח תואמים לתשריט כתב התביעה בהעתקו של זה כמצופה למחויב מכורח הנסיבות. כן, וכהליך השוואתי לדברים, לא צורף תצהירו של המודד מטעמה המעיד כי התשריט הנוכחי דומה אחת לאחת לגבולות השטח המפורטים בתשריט המקורי של כתב התביעה. בהעדר נתונים אלו וחרף חלוף שנים רבות מאז מתן פס"ד, קיימת אי בהירות מסוימת ביחס לשטח הנדון, ועל הזוכה להשלימה".