צוויביל ואח' נ' איצקוביץ ואח'

פסק דין

1.בחודש דצמבר 2012 הזמינו התובעים מנתבעת 2, שהינה סוכנות נסיעות, באמצעות הנתבעת 1 המועסקת ע"י נתבעת 2, זוג כרטיסי טיסה בחברת "אל איטליה" מתל-אביב לאיטליה וחזרה, כאשר הטיסה לאיטליה היתה לרומא והטיסה חזרה היתה מטורינו לרומא, ומשם בטיסת המשך לתל-אביב.

2.בתאריך 6/2/13 עלו התובעים על טיסת אל-איטליה מס' AZ-1430שיצאה מטורינו לרומא באותו יום, שעה 19.15, ונחתה ברומא בשעה 20.25, אולם לא הספיקו להגיע בזמן לטיסת אל-איטליה AZ-814 מרומא לתל-אביב, שיצאה בשעה 21.40 (להלן: "טיסת ההמשך") ולכן נאלצו להשאר ללון ברומא ולחזור לארץ בטיסת אל-איטליה שיצאה מרומא למחרת, 7/2/13, בשעות הבוקר.

3.לטענת התובעים, הנתבעות התרשלו בכך שתכננו לא נכון את הזמן הנדרש כדי לעבור מטיסה לטיסה והזמינו עבורם טיסת המשך במרווח זמן שאינו מספיק, וזה מה שגרם להם לפספס את טיסת ההמשך. לכן הם הגישו את התביעה שבפניי, בה הם עותרים לחייב את הנתבעות לפצותם בסכום של 13,071 ₪, כמפורט בסעיף 17 לכתב התביעה.

4.לטענת הנתבעות, המרווח של 75 דקות בין שעת הגעת הטיסה מטורינו (20.25) לבין שעת יציאת טיסת ההמשך לתל-אביב (21.40), הוא "פרק זמן סביר ומקובל בעולם התעופה והתיירות לטיסות המשך" וכי אם לא ניתן היה לבצע את טיסת ההמשך במרווח זמן כזה, אזי לא ניתן היה להנפיק את כרטיסי טיסת ההמשך, שכן במקרה כזה "מערכת המחשוב להזמנת כרטיסים מאל-איטליה לא היתה מאפשרת הנפקת כ.ט עבור התובעים באמצעות הנתבעות".

עוד טוענות הנתבעות, כי התובעים, שמורגלים בטיסות לאיטליה, וטסו לא פעם ולא פעמיים בטיסות המשך, קיבלו לפני יציאתם מהארץ פירוט של זמני ההמראה והנחיתה והם יכלו לבקש זמן המתנה ארוך יותר ברומא.

עוד טוענות הנתבעות לקיומה של רשלנות תורמת בשיעור של 100% מצד התובעים. זאת משום שלמרות שהיו מודעים למרווח הזמן בין הטיסות הם יצאו אחרונים מהמטוס, לא פנו בזמן אמת לנציגי אל-איטליה במטוס מטורינו לרומא ובשדה התעופה על מנת שיסייעו להם לעמוד בלו"ז, ועוד.

הנתבעות חולקות גם על גובה הנזק לו טוענים התובעים.

לכן עותרות הנתבעות לדחות את התביעה ולחייב את התובעים בהוצאות.

4.מאחר שלטענת הנתבעות "הטיסות מטורינו לרומא ומרומא לת"א הינן באחריותה המלאה, בפיקוחה ובסידורה של חב' התעופה אל איטליה, שאמורה לדאוג לסידור הטיסות ותיאומן כך שנוסעי הטיסה שמגיעה מטורינו לרומא יעלו במועד על הטיסה שיוצאת מרומא לת"א (בכתב ההגנה נכתב בטעות "לטורינו") במועד", שלחו הנתבעות הודעת צד ג' לחב' אל- איטליה, בה עתרו לחייב אותה לשפותן בגין כל סכום אותו יחויבו לשלם לתובעים.

5.לטענת חב' אל-איטליה, מרווח הזמן המינימלי לטיסות המשך בינלאומיות נקבע ע"י הרשות המוסמכת לנהל ולהפעיל את שדה התעופה הרלוונטי וכי לגבי טיסות המשך מרומא לת"א, לאחר הגעה לרומא בטיסה פנימית באיטליה, נקבע ע"י הרשות המוסמכת מרווח זמן של 75 דקות וזה פרק הזמן שעמד לרשות התובעים.

עוד טוענת חב' אל-איטליה, כי האיחור בהגעת התובעים לשער העליה לטיסת ההמשך נגרם בשל התרשלות של התובעים או מההתארכות של ביקורת הדרכונים ולא מהתרשלותה של חב' אל-איטליה. לטענת חב' אל-איטליה, נוסעת אחרת שהגיעה אף היא בטיסה מס' AZ-1430 מטורינו, הספיקה לעלות על טיסת ההמשך, מה שמלמד שגם התובעים יכלו להספיק, אלמלא התרשלו.

לכן חב' אל איטליה עותרת לדרות את הודעת צד ג' ולחייב את הנתבעות בהוצאות.

חב' אל-איטליה חולקת גם על גובה הנזק לו טוענים התובעים.

6.מכתבי הטענות ומדברי הצדדים בישיבת יום 29/9/13 עולה כי בין הצדדים קיימת מחלוקת הן בשאלת האחריות ל"פספוס" טיסת ההמשך והן בשאלת גובה הנזק שנגרם לתובעים כתוצאה מכך.

אתייחס להלן לכל אחת מהשאלות שבמחלוקת בנפרד.

א.שאלת האחריות -- לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובנספחיהם ושמעתי את הצדדים הגעתי למסקנה כי כל הצדדים (התובעים, הנתבעות וצד ג') נושאים באחריות משותפת ל"פספוס" טיסת ההמשך, כפי שיובהר להלן לגבי כל אחד מהם.

התובעים, שאין חולקין כי נסעו בעבר לא מעט פעמים לאיטליה, לרבות בטיסות המשך, היו צריכים להיות מודעים לכך שמרווח הזמן של 75 דקות, כאשר את הבידוק הבטחוני בטיסות לישראל סוגרים 40 דקות לפני הטיסה (כדברי התובע, סוף עמ' 1 תחילת עמ' 2 לפרוטוקול) הוא גבולי והיה עליהם לבקש מהנתבעות כי יזמינו עבורם כרטיסים לטיסת המשך היוצאת מאוחר יותר מרומא. בנוסף, נראה כי לא הזדרזו מספיק כדי להגיע לשער היציאה לטיסת ההמשך.

נתבעת 1 התרשלה בכך שלא הפנתה את תשומת לבם של התובעים כי מרווח הזמן בין שתי הטיסות הוא גבולי ועלול לא להספיק, שכן תמיד יש לקחת בחשבון אפשרות של עיכוב בנחיתה , תורים ארוכים מהרגיל בביקורת הדרכונים ו/או עיכובים שגרתיים אחרים, ולא יעצה להם לקנות כרטיסים לטיסת המשך היוצאת מאוחר יותר.