צוואת שכיב מרע

עניינו של פסק הדין אשר בפני הוא הכרעה בשתי תביעות: תביעה לקיום צוואה בעל-פה של המנוחה פ.מ. ז"ל, שנשאה ת"ז .... ונפטרה ביום ... (להלן- " המנוחה"), ומנגד - התנגדות שהגישה הנתבעת, אחייניתה של המנוחה, לקיום הצוואה.

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1.         המנוחה נפטרה ביום .... בהיותה אלמנה, וכאשר אין לה ילדים משלה. המנוחה היתה נשואה לאביהם המנוח של מבקשי קיום הצוואה במשך שנים ארוכות.

2.         מבקשי קיום הצוואה, שהם ילדיו של בעלה המנוח של המנוחה, ביקשו לקיים צוואתה של המנוחה לטובת ילדיהם, צוואה שלטענתם נערכה בשני תאריכים שונים ב- 12.12.08              וב- 19.12.08.

3.         לטענתם של המבקשים בבקשה לקיום הצוואה, הם הפקידו את זכרון הדברים אצל הרשם לענייני ירושה ביום 2.2.09. לטענתם זכרון הדברים הוא מיום 31.1.09.

4.         מנגד טענה המתנגדת כי המנוחה לא היתה בימים הנטענים לעריכת הצוואה בעל-פה, היינו בימים 12.12.09 או 19.12.08, במצב שניתן להגדירו כ"שכיב מרע" או כמי שרואה עצמו מול פני המוות. לטענת הנתבעת המנוחה שברה את עצם הירך כאשר נפלה בביתה, היא אושפזה בבית חולים ואחר כך הועברה לצרכי אחלמה לבית האבות ... ועיקר תלונותיה היו פיסיות, היא נפטרה לאחר ששוחררה מבית האבות, ולפיכך לא היתה "שכיב מרע" או מי שרואה עצמו מול פני המוות, לא באופן אובייקטיבי ולא באופן סובייקטיבי.

5.         הנתבעת העלתה בהתנגדותה נימוקים נוספים ובהם כי דברי המנוחה בימים 12.12.08 או 19.12.08 לא נרשמו בסמוך לאמירתם אלא כחלוף חודש ומחצה, כי העדים לצוואה היו גם הנהנים ממנה, ולפיכך עדותם היתה אינטרסנטית, וכי לא עולה מתצהירי המבקשים כי למנוחה היתה " גמירות הדעת הנחוצה לעריכת צוואה, וכי הצוואה הופקדה רק על ידי עד אחד לצוואה".

6.         לאחר ששמעתי את ההוכחות, וב"כ הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב, ניתן עתה פסק דיני.

דיון

7.         סעיף 23 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן- " חוק הירושה"), קובע לאמור:

" א)       שכיב מרע וכן מי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות, רשאי לצוות בעל-פה בפני שני עדים השומעים לשונו.

(ב)        דברי המצווה, בציון היום והנסיבות לעשיית הצוואה, יירשמו בזכרון דברים שייחתם בידי שני העדים ויופקד על ידיהם אצל רשם לעניני ירושה; רישום, חתימה והפקדה כאמור ייעשו ככל האפשר בסמוך לאחר שניתן לעשותם.

(ג)        צוואה בעל-פה בטלה כעבור חודש ימים לאחר שחלפו הנסיבות שהצדיקו עשייתה והמצווה עודנו בחיים".

8.         כידוע, צוואה בעל פה שונה מצוואה בכתב הנערכת בין בכתב יד ובין בעדות.  בעוד שבצוואה בכתב קיימת חזקת נכונות ועל הנתבע המתנגד לקיומה להרים את נטל ההוכחה באשר לבטלותה או פסלותה, בצוואה בעל פה אין מתקיימת חזקת קיום.

            הפסיקה התייחסה בחשדנות רבה לצוואה בעל-פה ועל מבקש הקיום של צוואה בעל פה רובץ הנטל להוכיח את אמיתותה.

            ראה בענין זה: ע"א 134/84 פלדמן נ' טרופמן, פ"ד כ(2) 419.

            כן ראה: ספרו של המלומד פרופ' שילה " פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965", בהוצאת נבו, עמ' 208.

            כן ראה: ע"א 17/71 ניקולא נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד כ"ז(1) 682; ע"ד 99/63 פלג נ' היועמ"ש, פ"ד יז 1122; ע"א 130/59 פרידמן-אברמוביץ' נ' היועמ"ש, פ"ד טו(1) 115.

9.         בסיכומיה, טענה הנתבעת כי התנאים בסעיף 23 הם תנאים מצטברים וכי רק בהתקיים כל התנאים " יש בפנינו צוואה בת תוקף".