צו מניעה זמני לבצוע פעולות במקרקעין שנועדו לשמורת טבע נחל תנינים לאחר קבלת היתר בנייה ודיון בשאלת סתירה בין הדינים

מר אחמד עמאש, אזרח שומר חוק.

ביום 22/1/09 ניתן למשיב היתר על פי חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה - 1965, לביצוע עבודות בניה טעונות היתר, בקרקע שבבעלותו, הידועה כחלקה 57, גוש 10398, מאדמות ג'סר א-זרקא (להלן: "המקרקעין").

מר עמאש סבר לתומו שניתן סוף סוף להתחיל בבנייה. או אז, ביום בהיר אחד, נחקר כחשוד ותחת אזהרה בגין חשד לביצוע עבירה בניגוד לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח - 1998 (להלן: "חוק הגנים ושמורות טבע").

אם כך, כיצד הפך אותו אזרח שומר חוק בין לילה, כשבידיו היתר כדת וכדין, לחשוד בביצוע עבירה פלילית, בניגוד לחוק הגנים ושמורות טבע וכיצד, בסופו של יום, אזרח תמים, המחזיק בידיו היתר כדין מרשויות המדינה, בו זמנית חשוד בביצוע עבירה פלילית. מצב זה היה ויתברר שהוא נכון, הוא האבסורד בהתגלמותו.

על הכפילות של דיני התכנון והבנייה, במתחמים ששולט בהם חוק הגנים ושמורת טבע, אדון בבקשה המונחת בפני.

הבקשה: -

הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים הגישה לבית המשפט תובענה למתן צו מניעה קבוע וצו עשה, האוסר על המשיב לבצע במקרקעין פעולות בנייה ו/או כל פעולה אחרת, אשר יש בה לסכל את ייעוד המקרקעין כשמורת טבע ובכלל זה חישוף הקרקע, הכשרת שטח, פגיעה בתשתית הקרקע, חציבה, גידור, הקמת משטחי חנייה, ריצוף, הקמה או הצבה של מבנים, עקירת צומח ונטיעה, הכל בהתאם לסעיף 25 (א) לחוק הגנים ושמורות טבע.

בד בבד, הוגשה בקשה על ידי המבקשת בהליך זמני, במסגרתו עתרה בפני המבקשת לאסור על המשיב, בצו זמני, לנקוט בפעולות שציינתי לעיל, במקרקעין.

צו זמני במעמד צד אחד ניתן על ידי ביום 26/4/09. במסגרת אותו צו הוריתי למשיב להימנע מכל פעולת בנייה ולהשיב את המצב במקרקעין לקדמותו.

המשיב הגיש בקשה לבטל את צו המניעה הזמני, קיימתי דיון וניסיתי להביא את הצדדים לידי פתרון הולם בנסיבות העניין, כך שתבוצע בכל זאת בנייה, בהתאם להיתר, בכפוף לשינויים שיידרשו על ידי הרשות.

לצערי,  הצדדים לא השכילו להגיע לעמק השווה ובנסיבות אלה לא נותרה לי ברירה, אלא לצלול למימי הבקשה והסכסוך בין הצדדים.

העובדות הצריכות לעניין: -

המשיב, תושב ג'סר א-זארקא והבעלים של המקרקעין.

ביום 22/1/09 קיבל המשיב היתר בנייה ובמסגרתו הותר לו לבנות במקרקעין על פי התכניות שאושרו: פארק, משטחים מרוצפים בשטח 1514 מ"ר, משטח חניה בשטח 1310 מ"ר, ביתן שומר בשטח 8.0 מ"ר, משטח מרוצף מקורה בפרגולה בשטח 190 מ"ר, מבנה לשירותים וקיוסק בשטח 16.0 מ"ר וגדר באורך 234 מ"א.

המבקשת הינה רשות סטטוטורית המופקדת מכוח חוק הגנים ושמורות הטבע, על ניהול שמורות הטבע והגנים הלאומיים בישראל, על הטיפול בכל ענייניהם וכן על הגנת ערכי הטבע המוגנים, בכל רחבי הארץ.

אין מחלוקת בין הצדדים שהמקרקעין שבבעלות המשיב לא מוכרזים כשמורת טבע. המחלוקת בין הצדדים היא האם המקרקעין שבבעלותו הם במסגרת תכנית המייעדת את המקרקעין כשמורת טבע נחל תנינים, לפי תכנית מתאר מקומית מס' ש-377.

האם הוכח לכאורה שקרקע שבבעלות המשיב מיועדת כשמורת טבע?

המבקשת הציגה לתיק בית המשפט תעודת עובד ציבור, לפיה המקום שמיועד להקמת הפארק במקרקעין שבבעלות המשיב, נמצא בתחום המיועד כשמורת טבע, במסגרת נחל תנינים, הרחבה 2, המאושרת מתוקף תכנית מתאר מקומית ש-377, שפורסמה בילקוט הפרסומים מספר 4440 מיום 8/9/1996.

בנוסף, הוגשה, בתמיכה בבקשה למתן צו זמני, חוות דעת מטעם המומחה, בן רוזנברג, מרשות הטבע והגנים, לפיה מתאר ששמורת טבע נחל תנינים היא שמורה המשתרעת על כ- 340 דונם, מתוכם 266 דונם מוכרזים כשמורת טבע ו- 74 דונם, אושרו כשמורת טבע בתכנית ש-377. עוד מוסיף המומחה ומציין, השמורה כלואה בין כביש 2 במזרח וקיבוץ מעגן מיכאל בצפון. המומחה מוסיף ומציין שאדמות הכפר ז'סר א-זרקא, הם בצד הדרומי של השמורה.