צו הגנה שבמסגרתו גם נדרש בית המשפט לחיוב בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה

1. ביום 3.3.21 הוגשה בקשה למתן צו לפי החוק למניעת אלימות במשפחה במסגרתה התבקשה הרחקתו של המשיב, בנה של המבקשת, מנימוקים שונים שהובאו בבקשה.

באותו היום ניתן צו ארעי כפי הבקשה ונקבע דיון במעמד הצדדים ליום 10.3.21.

לדיון לא התייצבה המבקשת, ובאת כוחה הבהירה כי לא הצליחה ליצור עמה קשר וביקשה שהות להבהיר מדוע לא התייצבה המבקשת.

בנסיבות העניין ובשים לב להוראת תקנה 6 לתקנות למניעת אלימות במשפחה (סדרי דין) התשנ"א – 1991, ניתנה למבקשת שהות להגיש תצהיר מפורט המבהיר גם את פשר היעדר ההתייצבות וגם מדוע לא תחויב בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה. זאת, בהתחשב בכך שאין זו הפעם הראשונה שבקשה כגון דא מוגשת על ידי המבקשת אולם היא איננה מתייצבת בסופו של יום לדיון שנקבע.

בהקשר זה אבהיר כי שתי בקשות קודמות שהגישה המבקשת בעילות דומות נמחקו בהיעדר התייצבות מטעמה לדיון במעמד הצדדים שנקבע (ה"ט 49299-06-20 וה"ט 41161-02-20). באותם המקרים לא מצאתי לחייב המבקשת בהוצאות.

המועד להגשתו של התצהיר חלף מבלי שמצאה המבקשת להבהיר פשר העניין.

דומני שהמקרה שלפני מחייב עתה גם התייחסות לפסיקת הוצאות.

1. בית המשפט מקצה משאבי שיפוט ומינהל זו הפעם השלישית לטובת בירור עניינה של המבקשת, אולם זו חדלה גם הפעם, כבפעמים קודמות, מלהתייצב לדיון. משאבי השיפוט והמינהל שמוקצים בלוחות זמנים קצרים וחירומיים באופיים באים אינהרנטית על חשבונם של מתדיינים אחרים הממתינים לתורם.

כפועל יוצא, וגם בהנחה שיתכן וטעמים לגיטימיים עומדים כבסיס עצם הגשת הבקשה, לא ניתן להתעלם מהתשומות הציבוריות שמושמות לאל כתוצאה מדרך התנהלותה של המבקשת.