צדקיהו הרמולין נ' בירן שרגא ואח'

החלטה

לפני בקשה לסילוק על הסף של "בקשה למתן הוראות" (בכדי להקל על שטף הקריאה יכונו השתיים "בקשת הסילוק" ו"בקשת ההוראות" בהתאמה). בטרם דיון והכרעה בטענות הצדדים יוקדם הרקע לבקשת הסילוק ובכלל זה תיאורה התמציתי של בקשת ההוראות.

הרקע לבקשה

בפסק הדין שניתן ביום 17.9.09 ("פסק הדין"), נקבע כי בין המשיב, עו"ד צדקיהו הרמולין ("הרמולין") ובין "המבקש 1", עו"ד שרגא בירן ("בירן" או "המבקש" - וביחד עם שאר המבקשים "המבקשים") נתקיימו יחסי שותפות ארוכת שנים במסגרת משרד עורכי הדין שרגא פ. בירן ושות' ("המשרד" או "השותפות"). אשר למבקשים 2 ו-3, אלו לטענתם, משמשים כ"שותפי רווחים" במשרד ואינם שותפים במשרד במובנה של פקודת השותפויות (נוסח חדש) תשל"ה-1977 ("הפקודה"). פסק הדין, עסק בין השאר, ב"ניתוקו" של הרמולין מהמשרד, מבלי להזדקק לפירוקה של השותפות. בתוך כך נפסק כי "כימות שווי זכויותיו של התובע בשותפות וקביעת המנגנון בדבר ניתוקו מהשותפות, גם מבלי לפרקה בפועל, יהא סעד חלופי ראוי" לפירוקו של המשרד (ראה פסקאות 81-90 לפסק הדין).

כאמור, פסק הדין פירט "מנגנון" להערכת חלקו של הרמולין בשותפות וניתוקו מהמשרד, תוך קבלת עמדת המבקשים כי בנסיבותיו המיוחדות של העניין אין צורך בפירוקו בפועל של המשרד, זאת חרף "יחסי השותפות" שבין הרמולין ובירן וזכותו של שותף בפירוק השותפות מכוח סעיף 41 לפקודה. יחד עם זאת, בשל הקושי בהגדרת היקף נכסי השותפות וסיווגם, כמו גם הערכת שווי חלקו של הרמולין, הורה בית המשפט על מינויים של אנשי מקצוע מומחים מטעמו, שקביעותיהם נצרכות לשם ביצועו של פסק הדין.

על המומחים הוטל, בין השאר, לקבוע את היקף והגדרת נכסי השותפות ואת חלקו של המשיב במסת נכסים זו. עוד צוין בפסק הדין כי "למען הבהר, סמכות המומחים כמעין כונסי נכסים, היא אך לשם קביעת זכויות התובע ושווים. השותפות תמשיך ותנוהל בידי הנתבעים אולם אילו ידווחו למומחים על כל עסקה מטריאלית שנערכה מיום מתן הודעת הפרוק ועד היום וידווחו למומחים דבר כל עסקה כנ"ל עד למועד הפרוק הרעיוני כפי שיקבע על ידם" (פסקה 90 לפסק הדין).

ביום 25.10.09, ערערו המבקשים לבית המשפט העליון כנגד הסדרת ניתוקו של הרמולין מהשותפות באמצעות המנגנון הנזכר. המשיב מצידו ערער על קביעת פסק הדין כי אין צורך בפירוק בפועל של המשרד. ארבעה ימים לאחר הגשת הערעור עתרו המבקשים לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור. בהחלטתי מיום 24.12.09 קבעתי כי "ככלל אין מקום להורות על עיכוב ביצועו המלא של פסק הדין, עם זאת, יש מקום למנוע, עד להכרעה בערעור, דיספוזיציה של נכסים בשווה כסף מהשותפות למשיב מקום בו העברתם עלולה לגרום למבקשים נזקים בלתי הפיכים" (פסקה 16 להחלטה).

לאחר מכן, ביום 7.1.10 הגישו המבקשים לבית המשפט העליון בקשה לעיכוב ביצוע ובקשה דחופה לסעד ארעי. בהחלטתו מיום 25.3.10 הרחיב כב' השופט לוי את עיכוב הביצוע כשקבע:

"סבורני כי יש להרחיב את עיכוב הביצוע שניתן על ידי בית-המשפט המחוזי, באופן שיאפשר לעבודתם של המומחים, בכשירותם ככאלה, להמשיך כסדרה. אולם, ככל שיגיעו המומחים להחלטות שיש בהן כדי לשנות את מצבם של הצדדים, הרי שביצוען ימתין לבירור הערעור. עיכובו של חלק זה בסעד יאפשר התמודדות עם הטענות המשפטיות שמועלות בערעור, שלא ניתן לומר כי סיכויי קבלתן קלושים. עם-זאת, הוא לא יפגע בהתקדמות ההליכים הנדרשים להגדרת חלקו של המשיב בשותפות שכן יתאפשר למומחים לגבש את חוות דעתם בנוגע אליו" (ע"א 8522/09 בירן ואח' נ' הרמולין (פורסם ביום 25.3.10)).

ב"בקשה דחופה למתן הוראות" שהגיש המשיב כשמונה חודשים לאחר מתן פסק הדין, נתבקש בית המשפט להורות לבירן להימנע מביצוע כל טרנסקציה במניות הרשומות על שמו בחברת שרגא פ. בירן נאמנויות בע"מ ("חברת הנאמנות") ובחברת פרול השקעות ומסחר 1999 בע"מ ("פרול") וכן במניות חברת שוק סיטונאי לתוצרת חקלאית בתל-אביב בע"מ ובמניות חברת איירפורט סיטי בע"מ המצויות בשליטתו באמצעות חברת הנאמנות ופרול. בנוסף, ביקש הרמולין להורות לבירן להימנע מביצוע חלוקת כספים בחברות הנזכרות.

כמו כן עתר הרמולין להורות לבירן להעביר לידי המומחים באמצעות חברת הנאמנות 19% ממניות חברת השוק הסיטונאי ובאמצעות פרול להעביר לידם 9.225% ממניות איירפורט סיטי. מבוקש כי מניות אלו יוחזקו על ידי המומחים בנאמנות עד להשלמת ביצוע פסק הדין והפירוק הרעיוני של המשרד. עוד עתר הרמולין להורות על תשלום משיכות חודשיות בסכום של 5,000$ נטו לחודש "עד להשלמת הפירוק הרעיוני של השותפות" וכן להורות למומחים לקבוע את היקף ושווי נכסי השותפות ולהימנע מדיון והכרעה בשאלות המשפטיות שהעלה בפניהם בירן בניסיון, כך לדברי הרמולין, "לעכב ולהשהות את עבודתם" (בקשת ההוראות, עמ' 1-2).

בבקשה שלפני עותרים המבקשים לסלק על הסף את בקשת ההוראות.

טענות המבקשים

לטענת המבקשים, עיון בבקשת ההוראות ובסעדים שנתבקשו במסגרתה מלמד כי מדובר בהליך חדש ומורכב, הן בפן העובדתי והן בפן המשפטי, שלא הוגש כדין. לדבריהם, אסופת הראיות שצורפו לבקשה לא הוגשו לבית המשפט במסגרת ניהול ההליך העיקרי שבין הצדדים והטענות הרבות שהועלו בבקשת ההוראות לא נטענו ולא נדונו בו. לפיכך, לאחר שניתן פסק הדין ובית המשפט "סיים מלאכתו בתיק ו'קם מכסאו'", לא ניתן להכריע בבקשה שהוגשה לאחריו.

לשיטת המבקשים, הגשת בקשת ההוראות הינה ניסיון לפתוח בהליך מהותי חדש באמצעות הסוואתה כבקשה לסעדים זמניים לתקופת הביניים שעד להכרעה בערעור. הצגת הדברים באופן זה, כך לשיטת המבקשים, חוטאת לאמת שכן אין המדובר בשימור המצב הקיים אלא "בניסיון גס ופסול להוציא להוציא נכסים קנייניים מידיהם של הנתבעים בהיקפים של מיליוני שקלים" (פסקה 19 לבקשה). עוד מוסיפים המבקשים, כי גם אם המדובר בבקשה לסעדים זמניים לתקופת הערעור, הסמכות להורות על אלו נתונה, משהוגש ערעור, בידי ערכאת הערעור.

לחלופין טענו המבקשים כי העניינים המפורטים בבקשת ההוראות, "דינם, לשיטת התובע, להתברר על ידי המומחים".

טענות המשיב

לטענת המשיב, בקשת הסילוק הינה ניסיון לחמוק מהתייחסות לבקשת ההוראות "שעה שבפועל בירן, מצד אחד, פועל לשם הכבדה, עיכוב וסרבול של עבודת המומחים, ומצד שני, מבצע, בדרך כוחנית וחד-צדדית, פעולות בפועל בנכסי השותפות, במטרה לגזול את חלקו של הרמולין, להבריח את נכסי השותפות ולבצע בהם טרנסקציות עם צדדים שלישיים, להקשות על מימוש פסק הדין ועל קבלת הרמולין את חלקו בשותפות, לרבות ובעיקר בניסיון לרוקן מתוכן את צו המניעה עליו הורה בית המשפט" (פסקה 1 לתגובה). המשיב אף קובל על כך שהמערכה המשפטית המנוהלת כנגדו ממומנת בכספי השותפות, אשר הינו שותף בה.