צדקוני אביגדור נ' סאל אדם שיווק והפצה

פסק דין

1.רקע כללי

עניינה של התביעה בתשלום שכר עבודה בגין חודשים 09/ 6-7, הפרש שכר בגין חודש 5/09 ופדיון חופשה בגין עבודת שווק שביצע התובע עבור הנתבעת בחודשים מרס עד יולי 2009.

הנתבעת בכתב ההגנה טענה כי התובע התקשר עמה למטרת עסק משותף ונותר חייב לה כספים בהתאם לכתב תביעה שכנגד אשר הגישה הנתבעת כנגדו.

מוסכם שהתובע היה עובד הנתבעת בתקופה האמורה. נוסף לשכר עבודה היה זכאי התובע לחלק מהרווחים של החברה.

לב המחלוקת בשאלת שכרו הקובע של התובע, האם סך -.7,000 ₪ לחודש, כטענתו, או שמא סך -.3,500 ₪ לחודש, כטענת הנתבעת.

2.דיון והכרעה

התובע העיד בדיון כי שולם לו שכר בשיעור -.7,000 ₪ לחודש בחודשים

09/ 3-4 כפי שעולה מכרטסת (ת/1) אשר לא אושרה על ידו וטפסי בנק בעניין משיכת משכורות. בגין חודש 5/09 שולם לתובע סך -.5,000 ₪ בלבד והובטח לו ע"י מנהל החברה, מר חזן, כי ישלים את שכרו לאחר שיביא כספים מספקים. בנוסף שולם לתובע עבור דלק והוצאות העסק. מדובר בעסק שהיה בעבר בבעלותו של התובע. לטענתו, סוכם עם מנהלו חזן על תשלום משכורות בתוספת 65% מהרווחים. מעולם לא קיבל התובע, לטענתו, תלושי שכר.

מנהל הנתבעת, מאיר חזן, העיד מנגד כי התובע כשותף בחברה היה זכאי לנהל את המערכת. בפועל ניהל התובע את המכירות והחזיק בחשבוניות המכירות כמו גם בחשבוניות הדלק. כרטסת ת/1 כוללת, לטענתו, נתונים על הוצאות דלק עבור שלושה כלי רכב שהיו הן ברשות התובע והן ברשות עובדים אחרים וכן זיכויים לתובע בגין משכורותיו. התובע נותר חייב לחברה לפי הכרטסת סך -.25,000 ₪. תלושי השכר צורפו לכתב ההגנה, כטענתו בעדותו "אי אפשר להוציא תלושים עם תאריך הפקה שונה".

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר התיק ובסיכומים אני קובעת:

על פי הוראת סעיף 32 לחוק בתי הדין לעבודה, בית הדין אינו קשור בדיני הראיות בהליכים אזרחיים. אף על פי כן ההלכה היא שבית הדין קשור בעקרונות שבדיני הראיות, ביניהם נמנה הכלל ש"המוציא מחבירו עליו הראיה". על פי כלל זה נפסק כי "נטל ההוכחה מהי תקופת העבודה בה הועסק העובד ומהו גובה שכרו מוטל על העובד-התובע" (דב"ע נד/ 3-23 חיים פרינץ נ. נתי גפן ואח', פד"ע, כ"ו, 547), והכוונה היא כי עליו להרים את נטל השכנוע או לעמוד בחובת הראייה או שניהם גם יחד.

גירסת התובע, לפיה סוכם בעל-פה בינו לבין מנהל הנתבעת על תשלום שכר חודשי בסך -.7,000 ₪, כפי ששולם לו בפועל בחודשי עבודתו הראשונים, לא נסתרה בדיון.

מסמכי ההגנה, לעומת זאת, כרטסת ממוינת של הנהלת החשבונות של החברה (ת/1) בענין תשלומים שונים ביניהם לזכות התובע, אינה נוקבת בתשלום של שכר עבודה במפורש. ניתן לראות במסגרתה סכומים שונים שנרשמו כ"צ'ק לאביגדור", הוצאות דלק והוצאות שונות עבור העסק. הנהלת החשבונות והכרטסת בוצעו ע"י הנתבעת ללא אישור התובע. בנסיבות אלה אין זיקה בין נתוני כרטסת ת/1 ותשלום שכרו של התובע. אשר לתלושי שכר, נספחים לכתב ההגנה – אכן, ההלכה היא כי "מקום בו ניתן תלוש שכר, חזקה שהוא משקף את המציאות, לפחות לגבי הסכום הכולל המופיע בו, אלא אם הוכח, מעדויות אמינות, אחרת" (דב"ע מז/ 3-146 יוסף חוג'ירת – שלום גל ואח', פד"ע כ 19, מול האות א'). במקרה דנן, אין מחלוקת כי תלושי השכר לא הומצאו לתובע במהלך עבודתו. השכר המצויין בהם נמוך משכר המינימום על-פי חוק.

גירסתו של התובע, לעומת זאת, אמינה. בעדותו שלא נסתרה נטען כי בפועל שולם לו בתחילת תקופת עבודתו, כמוסכם בין הצדדים, סך -.7,000 ₪ לחודש. בנסיבות הענין לא מתקיימת החזקה כי תלושי השכר באמת משקפים את המציאות. אפילו היו הפסדים בחברה, אין בכך רלבנטיות לזכאותו של התובע לתשלום מלוא שכר עבודה בתוקף מעמדו כעובד החברה. אשר לחובותיו הנטענים של התובע כלפי הנתבעת בגין דלק, הוצאות וחפצים - אלה יתבררו בנפרד בכתב תביעה שכנגד אשר הוגש כנגדו.

אחרון, פדיון החופשה – הנטל להוכיח תשלומו מוטל על המעסיק-הנתבע.

במקרה זה לא הכחישה הנתבעת את זכאותו של התובע לתשלום. הנושא נזנח בדיון. בסיכומי הנתבעת נטען כי מועד סיום עבודתו של התובע ביום 23.7.09, לא כטענתו ביום 31.7.09, ובניגוד לגירסת הנתבעת עצמה בכתב ההגנה, לפיה עבד התובע עד יום 27.7.09.

בכך גילתה הנתבעת חוסר עקביות בגירסתה בעניין תקופת עבודתו של התובע. התוצאה היא שבכרתי את גירסת התובע. פדיון החופשה ייפסק לו.

3.סוף דבר

לאור האמור, אני פוסקת כי הנתבעת, סאל אדם שיווק והפצה בע"מ, תשלם לתובע כדלקמן: