צדקה נ' סונול ישראל בעמ ואח'

החלטה

רקע עובדתי

בפני תביעתו הנזיקית של מר עמירם צדקה, יליד 1966 (להלן: "התובע") בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מהחלקה על חומר סיכה שהיה פזור, לטענתו , בשטח תחנת דלק בבעלות חברת סונול ישראל בע"מ (להלן: "נתבעת 1") במהלך עבודתו כשליח המועסק על ידי חברת ירמי הובלות בע"מ (להלן: "המעסיק").

הפגיעה ארעה ביום 11.2.10 בשעה 10:30 תוך ירידתו של התובע מרכב המעסיק בהיותו בתחנת הדלק של נתבע 1 ביציאה מבאר שבע לכיוון דימונה (להלן: "התאונה"). מזירת האירוע פונה התובע באמבולנס לבי"ח סורוקה, בבאר-שבע, כאשר הוא פגוע בפניו, בראשו ובברכיו. חברת כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 2") שימשה המבטחת לנושא אחריות צד ג' של הנתבעת 1.

כתב התביעה הוגש לבימ"ש ביום 30.11.11 כאשר התובע טוען לפיצויים על נזקים צמיתים תוך שהוא מפרט כאבים ומגבלות בתנועות ברך שמאל וכן למוגבלות תפקודית בפלג גופו התחתון – בגפה הימנית כתוצאה מהקרנה מחוליה 5L. כמוכן טוען התובע לאובדן השתכרות ואובדן כושר השתכרות, להוצאות רפואיות הכרוכות בריפויו ושיקומו, לפגיעה בכושרו למלא את צרכיו במישור האישי והמשפחתי, לתלות בעזרת הזולת ולהוצאות לצורכי נסיעה וניידות. כמוכן טוען התובע לצורך לפצותו בעבור נזקים לא ממוניים על כאביו וסבלותיו בעקבות התאונה.

בניגוד לאמור בתקנה 127, לא הגיש התובע חוות דעת מומחה התומכת בטענותיו.

הנתבעות ביקשו את דחיית התביעה, לאור העובדה שלא צורפה חוות דעת, והתובע ביקש לפטור אותו מהגשת חוות דעת והטלת מינוי מומחה על ידי בית המשפט..

ביום 18.12.12 התקיים דיון ראשון בתובענה והצעתי לצדדים להגיע להסדר דיוני בסוגיה עד ליום 20.2.2013.

משלא השכילו הצדדים להגיע להסדר דיוני בעניין, הוריתי למזכירות ביום 10.3.13 על העלאת התיק ללשכתי בכדי ליתן החלטה בסוגיה.

טענות הצדדים

ב"כ התובע, מבקש מבית המשפט (בסעיף 8.3 לכתב תביעתו) למנות מומחה מטעם בית המשפט על בסיס סעיף 130 (א) לתקנות סדר דין אזרחי. כראשית ראיה לטענותיו של התובע לנזקי גוף, מביא הוא מסמכי המוסד לביטוח לאומי המסומנים כנספח 4 לכתב התביעה.

ב"כ הנתבעות מצדו מבקש מבית המשפט (בסעיפים 1 ו 2 לכתב ההגנה) כי אדחה את התביעה בהעדר עילה על פי תקנות 100 (1) ו 101 (א) (3) לתקנות סדר הדין האזרחי, כיוון שעל פי תקנה 127 יש לתמוך תביעה לגבי עניין שברפואה בחוות דעת רפואית. כמוכן טען ב"כ הנתבעות, כי על פי תקנה 137 בית המשפט לא ייזקק להוכחת כל עניין שברפואה במידה ולא הוגשה חוות דעת מומחה כאמור לעיל.

דיון והכרעה

השאלה המשפטית המרכזית העומדת בפני בימ"ש בהחלטה הנוכחית הינה, האם לסלק את התביעה על הסף או האם לקבל את בקשת התובע ולמנות מומחה מטעם בית המשפט על פי תקנה 130 (א) למרות שהוא לא עמד בחובתו לצרף לתביעתו את חוות הדעת של המומחה על פי תקנה 127.

על פי תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984:

"רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי העניין. ... אולם, רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו"

בע"א 10251/02 אפרים כץ-חמים וטעים נ' דואני חנה [פורסם בנבו] נקבע כי בית המשפט רשאי, בנסיבות מיוחדות, לפטור בעל דין מהגשת חוות דעת רפואית ולהורות על מינוי מומחה מטעם בית המשפט. אך לא תמיד בית המשפט מאפשר זאת, למשל בת"א (שלום חיפה) 10207/04 פיטוסי חגית נ' ד"ר מוסקונה רוני ואח' בימ"ש הורה על מחיקת התביעה בגין אי תמיכתה בחוות דעת רפואית.

בבר"ע (ב"ש) 511/06 מאיר אמויאל נ' פלונית תמצת השופט הנדל את המבחן המשולש בו יש לעמוד תובע בכדי לזכות בפטור מהגשת חוות דעת בעיניין שברפואה:

"נדמה שעל מנת שצד העותר לבית משפט יזכה לפטור מהגשת חוות דעת בעניין שברפואה עליו לעמוד במבחן משולש. המבחן הראשון, הוא נסיבות מיוחדות המסבירות מדוע לא יהיה צודק לדרוש מהצד להגיש חוות דעת בכוחות עצמו. המבחן השני, הוא שהתביעה או ההגנה, בעלת הסיכוי סביר להתקבל ולו לכאורה. המבחן השלישי הוא, ראשית ראייה או ראיה לכאורה שהעיניין שברפואה מבוסס, אף שלא הוגשה חוות דעת רפואית. מתפקידו של בית המשפט לבדוק מבחנים אלה ולהגיע להכרעה על בסיס שיקלול תוצאות הבדיקה על פי הנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה תוך מתן משקל ראוי לכלל שעומד ביסוד תקנה 127 לתקנות סד"א"

בבוחני את המבחנים הללו על המקרה של התיק הנוכחי, בולט חסרונו של נימוק או נסיבה מיוחדת המסבירה מדוע לא קיים התובע את תקנה 127 וצרף את חוות הדעת של המומחה.