צדוק ואח' נ' מלבר ואח'

פסק דין

התביעה היא, לתשלום פיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכבו של התובע 1 , בו נהג התובע 2 בהתרחש תאונה בצומת הסמוך לאיזור התעשיה עטרות ביום 21.8.08. בתאונה היה מעורב הנתבע 1, שנהג ברכב שבבעלותה של הנתבעת 2 ומבוטח ע"י הנתבעת 3. בשני הרכבים , היה נוסע נוסף. שמעתי את עדותו של התובע 2 , הנתבע ואשתו וכן את עדויותיהם של עדי ראייה שנסעו בצומת ורכבם לא היה מעורב בתאונה.

התובע 2 העיד על נסיעתו בנתיב המוביל ישר ועל פנייתו לנתיב הימני על מנת לפנות לאיזור התעשיה עטרות, המצוי מימין בצומת. לדבריו, הנתבע לא בחן את תנאי הכביש והתנועה ונסע במהירות בנתיב ימין, תוך שהוא פוגע ברכבו של התובע בצד ימין מאחור (עמ' 1 שורות 12-9). התובע 1 אמר כי הוא נסע במסלול "כמעט הכי קיצוני" ותיקן אח"כ את דבריו באומרו שהוא היה בנתיב "הראשון בצד ימין" (עמד 1 שורה 13). עדת הראייה שנהגה בצומת וכן הנוסע , העידו על כך שראו היטב את רכבו של התובע נוסע לפניהם בנתיב המוביל ישר ואת סטייתו לנתיב הימני והתרחשות התאונה בכניסתו אליו.

אני מעדיפה את גירסתו הראשונה של התובע 1 , המתיישבת יותר עם מיקום נזקיו ועם העדויות של עדי הראייה, לפיה הוא החל במעבר לנתיב הימני קודם ובסמוך לתאונה. התאונה, התרחשה בהיותו במצג אלכסוני לנתיב נסיעתו של הנתבע בהיותו במעבר מהנתיב בו הוא נסע, המוביל כאמור ישר, ולא ימינה. כך גם עולה מעדותו של הנתבע על עצירתו של התובע ברמזור בנתיב השמאלי בעת שהוא ואשתו, שנסעה עימו היו בנתיב הימני. לדבריו, עם תחלוף הרמזור בזמן ששני רכבים היו לפניו סטה התובע לנתיבו על מנת להיכנס ליסוע לכיוון עטרות (עמ' 1 שורות 7-11 בפרוטוקול מיום 10.3.10). בהיות הנתבע מופתע מכניסת התובע לנתיבו במצג מאוזן לפניו כדבריו, נפגע רכבו של התובע בחלק האחורי בדופן ימין. הנתבע, גם הכחיש את טענותיו של התובע כאילו הוא האץ את נסיעתו כאשר התובע אותת וסימן לו, כי ברצונו לפנות ימינה ( עמ' 2 שורות 9-13).

לאחר ששמעתי את העדויות אני קובעת כי התובע, החל בכניסה לנתיב ימין, מבלי שווידא כי הנתיב פנוי ובהתעלם מהימצאותו של הנתבע בנתיב זה בהיותם ברמזור ובנסיעתו שם, עם תחלוף האור לירוק. התובע, "השתחל" לנתיב הימני, תוך שהוא יוצר סיכון לעצמו ולרכבו של הנתבע. לא סבירה גירסתו, כי הנתבע האץ את מהירות נסיעתו בראותו אותו נכנס לנתיבו וכן איני מקבלת את גירסתו של התובע, על כך שהוא סימן לנתבע כי הוא משתלב בנתיבו. פרטים אלו, הוספו בעדותו של התובע בישיבה הנוספת ולאחר ששמע את עדותו של הנתבע. יוער, כי הוצגו בפני תמונות של הצומת וכל צד טען בנוגע למקום התאונה. אין נפקא מינא לשאלה זו, הואיל והוכח כי התובע חצה את הנתיבים מבלי שווידא כי נתיב ימין פנוי זאת, על מנת להגיע ליעדו ומבלי שדאג להיכנס לנתיב המתאים לכך, מבעוד מועד.

בנסיבות אלו, אני קובעת כי האחריות לתאונה מוטלת על התובע. למרות זאת, לנתבע אחריות לתאונה בשיעור של 10% בהתחשב בנזקי רכבו של התובע רק בחלקו האחורי ומבלי שהחזית ניזוקה למרות שהיתה כבר בנתיב ימין בו נסע הנתבע. בכך יש כדי ללמד כי הנתבע יכול היה להבחין בסטייתו של התובע לנתיבו ולהאט את נסיעתו, אף שהסטייה כאמור, נעשתה שלא כדין. נכונים הדברים, בפרט כאשר לא סביר שמי מהנהגים נסע במהירות עובר לתאונה שכן, היא התרחשה סמוך לרמזור תוך כדי חציית נתיבים ע"י התובע.

התובע הוכיח את נזקיו בחוות הדעת של השמאי מטעמו. לפיכך, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום לתובע בגין נזקי רכבו והוצאותיו לשכר טירחת השמאי בסך כולל של 1,206 ₪, בהתאם לשיעור אחריותו של הנתבע לתאונה.

בנסיבות אלו, אין צו להוצאות למי מהצדדים.

התשלום, ישולם תוך תוך 30 יום מהיום וישאו ריבית והפרשי הצמדה ממועד התאונה ביום 21.8.08 ועד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו אייר תש"ע, 10 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: