צדוק ואח' נ' זהבי ואח'

החלטה

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ר' כהן) בת"א 47851-05-12 מיום 29.05.2012, ליתן צו המורה למבקשים לסלק את פסולת הבניה ואת כל החפצים שהניחו בחצר נושא המחלוקת וכן לאסור עליהם להיכנס או להניח חפצים נוספים בחצר.

לאחר שעיינתי בבקשה, לא מצאתי כי היא מצריכה תשובה ועל כן היא נדחית.

החלטת כב' השופט כהן התקבלה לאחר דיון שהתקיים במעמד הצדדים וממנה עולה כי אין מחלוקת בניהם כי חלוקת השימוש בחצרות בין היחידות בבית המשותף הייתה נהוגה משך שנים. גם בבקשת רשות הערעור לא עולה טענה שונה. הצדדים חלוקים בכל זאת בשאלת חוקיות החלוקה והשימוש הייחודי שנעשה בחצרות. לפיכך, החלטת כב' השופט כהן לעניין הסעד הזמני לא הכריעה בתובענה לגופה, כפי שסבור המבקש, ואינה בבחינת שינוי המצב הקיים, כי אם השבת המצב הקודם לקדמותו, עד ההכרעה בתובענה. על כן, לא מצאתי כי תגרם למבקשים פגיעה קשה ובלתי מידתית לו ייושם הצו.

זאת ועוד, עיון בפרוטוקול הדיון המלא, אשר במסגרתו ניתנה ההחלטה נושא בקשת הערעור, מעלה, כי המבקשים זכו לטעון טענותיהם, הביעו את מוכנותם לפינוי הפסולת מן השטח ככל שינתן צו לפינוי ואף טענו כי ביקשו לעשות כן קודם לכן מיוזמתם, אולם נאלצו להימנע מכך נוכח צו להפסקת עבודות שהוצא מטעם העירייה. בנוסף, הודו המבקשים כי לא השתמשו בחצר לצורך חניה, כי אם העמידו במקום כלי רכב "רק כדי שלא יסתובבו שם אנשים", ובהתאם הביעו את הסכמתם להזזתו.

אשר לטענה בדבר שיעור ההוצאות שהוטלו על המבקשים, כלל מושרש הוא כי בית המשפט שלערעור לא ייטה להתערב בהחלטת הערכאה הדיונית לעניין זה, אלא במקרים חריגים. תפקידו של בית המשפט שההליך מתנהל לפניו לשקול כל מקרה לפי נסיבותיו, בהיותו זה אשר התרשם מדרך ניהולו ההליך, מהצדדים ומבאי כוחם ומן התמונה בכללותה (ראו ע"א 2959/09 שוג מוקטרן נ' ד"ר אהוד וינר ([פורסם בנבו], 02.07.2012)). אשר על כן, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטת כב' השופט כהן בנושא זה.

סוף דבר

הבקשה נדחית.

מאחר שלא נתבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ג תמוז תשע"ב, 03 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: