צברי נ' נמני

פסק דין

בפניי תביעה בה תובעת התובעת החזר דמי שכירות ששולמו ביתר, החזר פיקדון וכן הוצאות נוספות שנגרמו לה כתוצאה מהתנהלות הנתבע.

לטענת התובעת חתמה עם הנתבע על הסכם שכירות לשנה, בתום השנה ביקשה להאריך את תקופת השכירות לשנה נוספת. למרבה הצער ובשל נסיבות אישיות נאלצה מיד לאחר הארכת תקופת השכירות להודיע לנתבע כי היא נאלצת להפסיק את תקופת השכירות.

אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת פעלה לאחר שהודיעה לנתבע כי היא נאלצת להפסיק את תקופת השכירות, למצוא שוכר חלופי ולראיה וכפי שמודה הנתבע אכן הפגישה בינו לבין שוכרת פוטנציאלית.

התובעת ואימה העידו בפניי כי סוכם עם הנתבע על מועד פינוי המושכר, שיהיה ביום 6.9.09.

כמו כן סוכם עם הנתבע כי הנתבע ישיב לתובעת דמי פיקדון שהפקידה בתחילת תקופת השכירות בניכוי הוצאות שונות, וכמו כן כי הנתבע ישיב לתובעת את דמי השכירות עבור חודש ספטמבר 2009.

אימה של התובעת העידה עוד כי ביום הפינוי המושכר נפגשה עם הנתבע בדירה, מסרה לו את הדירה כשהיא נקיה ולשביעות רצונו המלאה, ובאותו מעמד אישר הנתבע את שסוכם עם התובעת כמפורט לעיל.

הנתבע חזר על טענותיו בכתב ההגנה ולפיהן התובעת עזבה את הדירה על דעת עצמה וללא כל תיאום עימו. עוד טען כי אותה שוכרת פוטנציאלית שהביאה התובעת לא חתמה בסופו של דבר על ההסכם והדירה הושכרה רק בחודש נובמבר 2009.

בנסיבות אלה, הוא אינו חייב להשיב את דמי השכירות ואינו חייב בתשלום סכום כלשהו לתובעת.

הנתבע הציג לבית המשפט אישור לפיו השוכרת הפוטנציאלית לא חתמה בסופו של יום על הסכם שכירות חלף ההסכם עם התובעת (נספח ב' לכתב ההגנה) אך לשאלת בית המשפט טען כי לא הציג את האישור הזה לתובעת וכי מסר לה את עובדת אי החתימה על ההסכם בע"פ.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות אני סבור כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

גירסת התובעת ואימה היו מהימנות על בית המשפט וללא כל סתירות. הגירסה תאמה באופן מוחלט את הנטען בכתבי הטענות.

גירסת הנתבע מנגד, עמדה בסתירה לטענותיו בכתב ההגנה.

כמו כן, באשר לטענתו כי הודיע לתובעת כי השוכרת החלופית שמצאה לא חתמה על הסכם בסופו של יום, אני סבור כי הדברים לא היו כפי שהציג אותם הנתבע.

בשים לב לטענות הנתבע בכתב ההגנה שלו כי אכן התובעת עשתה מאמצים למצוא שוכרת במקומה, אני סבור גם כי אילו אכן היה מודיע לה כי בסופו של יום לא נחתם הסכם עם השוכרת החלופית, הרי שסביר כי היתה פועלת למצוא שוכרת אחרת.

לאור כל הנ"ל, אני סבור כי גירסת התובעת ואימה לקיומו של הסכם לפינוי המושכר כפי שפורט בכתב התביעה וכפי שהוצג בפניי היום הינה גירסה מהימנה וכי אכן היה הסכם כזה.

אני מקבל גם את גירסת התובעת כי הנתבע אכן קיבל את הדירה לשביעות רצונו, ובענין זה אציין כי לנתבע לא היה הסבר ו/או טענות נגדיות כנגד ענין זה.

לאור כל הנ"ל, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים שלהלן:

א.סך 1,125 ₪ בגין חלק הפיקדון שמסר לתשלום;

ב.דמי שכירות חודשיים בסך 2,150 ₪ בניכוי חלק יחסי בגין 6 ימים בחודש ספטמבר 2009 המועד בו פינתה התובעת את הדירה ובסך הכל 1,720 ₪;