צברי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.השאלה העומדת בפנינו היא האם כדין הורתה הועדה לגודל רכב מיום 4.7.10 על רכב מסוג יונדאי 10 Iלתובע (להלן – הועדה).

2.להלן העובדות המהוות רקע לתובענה -

א.התובע יליד 5.4.1950.

ב.התובע סובל מתחילת שנות ה – 90 מכאבים במפרק ירך שמאל. בשנת 1996 עבר החלפה של המפרק, מאז שנת 1998 שבו והופיעו כאבים במפרק ירך שמאל ובנוסף הופיעו כאבי גב. בהמשך החל התובע לסבול מכאבים במפרק ירך ימין. בשנת 2006 התובע עבר החלפת מפרק ירך שמאל נוספת.

ג.ביום 4.7.10 התקיים דיון של הועדה לגודל רכב, לאור השגת התובע על החלטת ועדה בדרג ראשון, מיום 10.5.10, בה הומלץ על רכב מסוג יונדאי 10I, הרכב המייצג.

3.לטענת התובע, מאחר שמי שהתייצב לישיבת ההוכחות הוא מר ציוני, שהיה יועץ טכני בועדה מיום 10.5.10 ולא בועדה נשוא ההליך, לא התאפשר לתובע לבחון את סבירות החלטת הועדה או לשאול את אחד מחברי הועדה שאלות ספציפיות לגבי "מראות עיניו בעת הועדה לגבי צרכיו ומוגבלויותיו של התובע" וכיצד הן מתיישבות עם קביעות הועדה בנושא גודל הרכב.

בנוסף, עדותו של מר ציוני, לגבי תלונות התובע, לפיהן ביקש רכב יקר יותר וגמלה גבוהה יותר, אינן מופיעות בפרוטוקול הועדה.

כמו כן נטען שבועדת ההשגה אין פירוט לגבי תכונות הרכב, סוג ודגם, ואף עובדה זו מהווה פגם בהחלטתה.

4.לטענת הנתבע, העד המומחה שהתייצב לישיבת ההוכחות אינו בהכרח חבר הועדה. הנתבע מזמין את היועץ הטכני הבכיר והמנוסה ביותר ליתן עדות בתיק. בנוסף, מר ציוני היה חבר בועדה עליה הוגשה השגה והוא מכיר את עניינו של התובע. ובנוסף – על פי עדותו, כל החלטה שיוצאת מהמכון לבטיחות נבחנת על ידי כל הצוות של המכון בהתייעצות משותפת.

לגופה של תביעה, התובע לא הצביע על מגבלה פיזית שקשורה לניידותו ושמנעה ממנו להכנס אל הרכב, לצאת ממנו או לשבת בו בנוחות. המגבלות שהתובע ציין הן מהתחום הרגשי/ נפשי וגם אם התובע מעדיף רכב מרווח יותר, אין לכך קשר לאחוזי הנכות מניידות שיש לתובע והועדה אינה אמורה לדאוג לרווחתו באספקטים של נוחות שאינה קשורה באופן ישיר לנהיגה או מבחינה בטיחותית. בנוסף, ממדי גופו של התובע הם ממוצעים ולא עלה בועדה שיש מגבלה פיזית אובייקטיבית לבד מהרגשתו של הלחץ והקלסטרופוביה.

5.המקור הנורמטיבי לזכויות המוגבלים בניידות הוא הסכם בדבר גמלת ניידות, בין מדינת ישראל ובין המוסד לביטוח לאומי, אשר מתפרסם בילקוט הפרסומים (להלן – הסכם הניידות או ההסכם). הפיקוח השיפוטי של בית הדין לעבודה על ביצועו של ההסכם דומה לפיקוח על חקיקת משנה וזאת ולאור מהותו של ההסכם (דב"ע נו/ 01-24 המוסד לביטוח לאומי - יוגרייז, פד"ע לא 577 (1996)). נפסק כי אין בית הדין מוסמך להעניק זכויות למוגבל בניידות מעבר להוראות ההסכם (דב"ע נו/ 0-337 מלמד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לג 364 (1998)) וכי אין להעניק זכויות למוגבל בניידות, ככל שהדבר אינו תואם את ההסכם ואת הזכויות שהוקנו מכוחו (דב"ע נז/ 0-282 עטל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל 501 (1988)). על רקע עקרונות אלה יש לבחון את טענות הצדדים.

6.בועדה לגודל רכב, מיום 10.5.10 (נ/1), נימוקי הערר היו כדלקמן –

"ברשותו רכב מסוג יונדאי אלנטרה 2000 סמ"ק

מבקש רכב מרווח ונוח יותר מאשר ברכבו

הרכב המייצג לא נבדק ולא מכיר לפי דבריו."

בפירוט הבדיקה שהועדה ערכה לתובע, נרשמו הדברים הבאים –

"מבנה גוף: פרופורציונלי, בינוני

...

נסיון לבצע מעברים: קימה מכסא רגיל ללא תזוזה באופן חופשי