צברי ואח' נ' סופר ואח'

החלטה

מונחת בפני בקשת פסלות, שלישית במספר, שהגישה החייבת פושטת הרגל, גב' רחל-סופר סייג כנגדי. זאת, בהתבסס לטענתה על ממצאי נציב תלונות הציבור על השופטים בעניין עריכת דיון בביתה, בבקשת בזיון בית-המשפט שהונחה בפני.

הבקשה נשלחה לתגובות הצדדים והתגובה האחרונה הגיעה לשולחני בערב פגרת הסוכות, 18.9.2013 (יום רביעי), ובתי המשפט חזרו לפעול אחרי הפגרה אך ביום 27.9.2013.

בקשת הפסלות הוגשה, כאמור, בעקבות החלטת נציב תלונות הציבור על השופטים, אשר מצא חלק מהתלונה שהגישה כנגדי מוצדקת. החייבת מודעת אומנם לבעיה שניצבת בפניה, נוכח העובדה כי הלכה למעשה לא ארע כל ארוע חדש מאז בקשת הפסלות הקודמת, אותה דחה בית המשפט העליון מפי כב' השופט ג'ובראן. אלא, שהיא מנסה להתגבר על קושי זה, בטענה כי בפני כב' הנציב אשר קיבל את תלונתה באורח חלקי, "עמד חומר ראיות שלא עמד בפני כב' השופט ג'ובראן".יכולה הייתי לדחות את הבקשה על-פניה, אך ורק נוכח ליקוי בסיסי זה. קרי, העובדה כי עסקינן, בבקשה אשר אף לשיטת החייבת עצמה, הינה "מקצה שיפורים" של בקשת פסלות קודמת שנדחתה, ואף הערעור שהגישה על דחייתה לבית המשפט העליון נדחה בשתי ידיים, אף בלא לבקש את תגובת המשיבים.

טענתה של החייבת המסתמכת על קביעות הנציב, דינה דחיה נוכח לשונו המפורשת והמפורטת של סעיף 24 לחוק נציב תלונות הציבור על השופטים, הקובע כהאי לישנא:

"24(א) החלטותיו וממצאיו של הנציב בעניין תלונה-

אין בהם כדי להעניק למתלונן או לאדם אחר זכות או סעד, בבית משפט או בבית דין, שלא היה להם לפני כן.

אין בהם כדי למנוע מהמתלונן או מאדם אחר להשתמש בזכות או לבקש סעד שהוא זכאי להם, אולם אם נקבע לכך מועד בחיקוק, לא יוארך המועד על-ידי הגשת התלונה או בירורה"

ומוסיף סעיף 24(ב) לאותו חוק וקובע כהאי לישנא:

"דין וחשבון, החלטה וכל מסמך שהכין הנציב במסגרת מילוי תפקידו, לא ישמשו ראיה בהליך משפטי או מעין שיפוטי". (ההדגשה שלי – ו.א.)

נראה, כי הדברים דלעיל כמו נכתבו לענייננו אנו. מטרתו הברורה של המחוקק היתה מניעת מצב בו ישמש ההליך, בפני הנציב, כדרך עוקפת ערכאות עבור מתדיינים בעלי אינטרס. זאת, גם באשר הנציב שאינו כפוף לסדרי דין, יכול לעשות במידה רבה כרצונו, ואין אף לנפגע זכות ערעור כלשהי. לרבות, ובמיוחד, השופט שנפגע מקביעות בלתי מוצדקות או בלתי מבוססות, לטעמו של השופט, ואינו יכול להגיש ערעור או לבקש סעד בעניין זה (סעיף 24(ג)).

אין לי אלא להצר על העובדה, כי החייבת המתלוננת בוחרת להתעלם מקביעתו של דין מפורש (וככל הנראה, כפי שהוער ולא רק על ידי, שלא בפעם הראשונה), ולנסות לקבל סעד – במקרה הנוכחי, תוך העלאה מחדש של בקשת פסלות שנדחתה, בגרסה משופרת – תוך שימוש והסתמכות על מה שאינו קביל כלל ועיקר כחומר ראיות (החלטת הנציב). שמא, תוך שהיא מסתמכת בין היתר על הסלחנות שנהג בה הנציב עצמו, כאשר הציגה בפניו "ראיות" שאינן אלא הקלטת סתר שהקליטה מאבטח, בלא ידיעתו ובלא רשותו, תוך נסיון בוטה להכניס מילים לפיו, ותוך אי אמירת אמת למאבטח לסיבת הגעתה לבית המשפט.

אמרתי כבר לעיל, ואין לי לצערי אלא לחזור על כך שנית, היות ובקשת הפסלות מבוססת כולה על החלטת הנציב, ובאה לעולם בעטייה, אין מנוס בידי אלא להתייחס לעובדות מסויימות שבהחלטה. אני עושה זאת בלית ברירה, שכן לא מבחירתי עלי להתמודד במסגרת בקשה זו בחלק מהעובדות שנקבעו על ידי הנציב.

הפעם הוציאה החייבת את " המרצע מהשק", באורח שאינו משתמע לשתי פנים.

טענתי בפני הנציב כי החייבת הופכת את ההליכים בפניו, במתכוון, למסלול עוקף ערעור, תוך נסיון להלך אימים באורח אישי על השופט היושב בדין. קל להיווכח כי עתה מוכיחה זאת החייבת עצמה בריש גלי. די לעיין בסעדים הגורפים המבוקשים בבקשת הפסילה, כדי להבין שמטרתה של החייבת אינה רק מניעתי מלשבת בדין בעניינה בעתיד – אלא גם ובעיקר להביא לבטלות בדיעבד של שורה שלמה של החלטות שכבר ניתנו בעניינה; זאת, כאשר בחלק מאותן החלטות דחה אף בית המשפט העליון את הערעור.עיננו הרואות: החייבת מבקשת, אגב שימוש לא ראוי ומנוגד לחוק בהחלטת נציב, להפוך ללעג ולקלס את עקרון סופיות הדיון ולבטל שורה ארוכה של החלטות – סעד שלא היה כל מקום להעתר לו, אף אם בקשת הפסלות עצמה היתה מוצדקת (וכפי שיובהר בפירוט, לא כזה הוא המצב).

הלכה למעשה, די היה באמור לעיל, כדי לדחות את הבקשה.

אולם, בנסיבות המקרה, ולמען לא תהא התמונה חסרה, ולמען לא יטען כי אני הודפת בקשת פסלות תוך הסתתרות מאחורי טעמים "טכניים" בלבד, מן הראוי להוסיף ולהתייחס בקצרה אף לטענותיה החדשות של החייבת. אכן, בנסיבות אחרות וקיצוניות פחות, ספק אם ראוי היה לעסוק במה שנידון בפני נציב התלונות, אשר ההליכים בפניו נועדו להשאר חסויים. אלא שבנסיבות המקרה, לאחר שידיים אחרות – הגם שאיני יכולה לקבוע אל נכון האם מדובר בחייבת, מי מטעמה – טורחות ממילא להעביר ולפרסם בריש גלי כמעט, כל שנאמר או נקבע בידי הנציב, הרי אין בפני מנוס מלהתייחס לכך, ולהעמיד דברים על דיוקם.ראשית; בניגוד לנטען בידי החייבת, הרי שרוב תלונתה המכילה סעיפי תלונה רבים, נדחתה בידי הנציב, מלבד אחד מסעיפיה. לצערי, הרי שבעניין זה, אין אני רואה את הדברים עין בעין עם הנציב המלומד.

החייבת בחרה לבסס ולהגיש את הבקשה על יסוד החלטתו של הנציב, ועל כן אאלץ, שלא מרצוני, למגינת ליבי ובעל כורחי, להתמודד עם תוכן אמירות אותן מביאה החייבת מהחלטת הנציב. לא הייתי בוחרת, לעשות זאת אלא שהתנהלותה של החייבת ובקשה זו, שאין לה כמעט ולא כלום עם עילות בקשה לפסילת שופט מאלצים אותי לעשות זאת.

הנציב בחר, שלא ליתן משקל ממשי להסבר המפורט והמדוייק שקיבל בעניינים אלו, זאת, במיוחד על רקע נסיבותיו החריגות של המקרה שבפני. כך למשל, הוסבר הסבר-היטב, כי אותם "חילופי דברים", כביכול, ביני לבין הנאמן אגב היציאה מבית החייבת, לא היו אלא אמירות ודיבור של הנאמן בלבד שתכליתן דווקא שמירה על זכויות החייבת והדרך לכבד את החלטת בית המשפט העליון שהורה כי כל מהלכי הבזיון בתיק יעשו בנוכחותה.

שיחה או חילופי דברים פירושם דו שיח. קרי, האחד מדבר השני מקשיב ומשיב. דבר שלא קרה. הנאמן אמר את שאמר, הא ותו לאו.