צביה עוז נ' מנהל מקרקעי ישר

החלטה

הצדדים הגישו טיעון כתוב ביחס לגמול ושכר טרחה שעל בית המשפט לפסוק לזכות התובעים ובאי כוחם.

ב"כ התובעים טען כי על בית המשפט להביא בחשבון את התועלת העצומה שהביאה הגשת התביעה לציבור הרחב – שכן בעקבות התביעה (ועל כך אין חולק) חל שינוי דרמטי במדיניות המינהל. המינהל שינה בעקבות התביעה את הנחיותיו בחוזר מס' 14/08. לאור הגשת התביעה והנוהל הנ"ל, מונחה היום המינהל להשיב כל החזר כספי ליזמים וחוכרים כתוצאה מביטול עסקה וכתוצאה מתשלום יתר בעסקה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

עוד נטען כי התועלת בהגשת התביעה חורגת מגבולות הקבוצה כפי שהוגדרה מלכתחילה על ידי התובעים, וחלה על מקרים רבים נוספים של מי שאינם חברי הקבוצה.

ב"כ התובעים הוסיפו וטענו כי המינהל ידע אודות מדיניות ההשבה הבלתי חוקית, משום שהוגשה נגדו בעבר תביעה דומה בענין זה על ידי חברת דולינגר חברה לבנין והשקעות (1986) בע"מ (להלן: "דולינגר"). בית המשפט המחוזי דחה את בקשת דולינגר לאישורה של תביעתה כתביעה ייצוגית, משום שדולינגר – כך הוחלט – נעדרה עילת תביעה אישית, בהיותה "קבלן" ולא "חוכר". על החלטה זו הוגשה רשות ערעור לבית המשפט העליון, שדחה את בקשת רשות הערעור.

התובעת טענה כי ידיעתו הקודמת של המינהל על הגבייה הבלתי חוקית, כתוצאה מתביעת דולינגר, משליכה על תום לבו.

גם בהליך דנן נהג המינהל – כך נטען – בצורה קלוקלת.

עוד נטען כי התובעים הייצוגיים לקחו על עצמם סיכון בהגשת התביעה, שכן מפרשת דולינגר עלה כי המינהל לא בחל באמצעים דיוניים כדי לחמוק מהתמודדות משפטית עם שאלת התקינות של המדיניות שלו. נטען כי המינהל אף החצין את העמדה לפיה הוא מתעתד להגיש תביעה כספית נגד התובעים, כך שהם היו עלולים אף לצאת בחסרון כיס ניכר.

באשר להיקף הכספי של התביעה, נטען כי אף שמדובר בהיקף של 243,156 ש"ח בלבד – אלה הכספים שיושבו על ידי המינהל כתוצאה מקבלת התביעה, הרי בפועל חוסים תחת חוזר המינהל מקרים רבים הרבה יותר, שייהנו מחוזר זה בעתיד. קבוצת אזרחים זו, אף שאינה כלולה בקבוצה, תהנה מהתביעה דנן. לכן, ההיקף הכספי של התועלת הציבורית מהתביעה הוא גדול הרבה יותר.

מנגד, טען המינהל כי הוא נהג בתום לב ושינה את דרכו כתוצאה מהתביעה בצורה ראויה לשבח. בכלל זה המינהל אף ציין במפורש בנוהל שהוצא על ידיו – נוהל 14/08 – כי תביעה זו היא הסימוכין לתיקון הטעות. יחד עם זאת, טען המינהל כי סכום הגמול ושכר הטרחה המבוקשים על ידי התובעת ובא כוחה הם מופרזים ביותר, ואף הפנה למספר תקדימים ולשכר הטרחה שנפסק בהם.

דיון

אני סבורה כי יש להביא בחשבון במסגרת קביעת הגמול ושכר הטרחה בתביעה דנן, את העובדה כי מדובר – ועל כך אין מחלוקת – בתביעה שהביאה לשינוי מדיניות של הנתבע, מינהל מקרקעי ישראל, שינוי שיש בו כדי להשליך על זכויות כספיות של קבוצה גדולה מאוד של אזרחים, גדולה הרבה יותר מהקבוצה בשמה הוגשה התביעה מלכתחילה. כידוע, גרימת שינוי כזה הוא אחת המטרות הברורות של חוק תובענות ייצוגיות. לכן, יש לעודד הגשת תביעות המביאות לשינויים כאלה, וכדי לעודדן, יש לפסוק שכר טרחה וגמול גבוהים יחסית.

עוד יוער כי מקובלת עלי עמדת התובעים לפיה לצורך חישוב שכר הטרחה וגמול, יש להביא בחשבון לא רק את סכום התביעה כפי שהתקבלה, אלא גם את התועלת הציבורית העתידית שהגשת התביעה גרמה לה.

יחד עם זאת, יש להביא בחשבון גם את העובדה כי המינהל הסכים לכך כי התביעה תתקבל במלואה, בלא לקיים בה דיון לגופו של ענין. זוהי התנהגות ראויה, שגם אותה יש כמובן לעודד. עידוד גופים שלטוניים להסכים לתביעות מוצדקות כנגדם, ואף לשנות את המדיניות שלהם בעתיד, מטה את הכף להקטנת סכום ההוצאות שייפסקו.

לאחר שהבאתי בחשבון את מכלול השיקולים שלעיל, אני סבורה כי יש לפסוק לזכות התובעת סכום כולל של 40,000 ש"ח, ולזכות באי כוחה – 160,000 ש"ח + מע"מ.

ניתנה היום, ד' אייר תש"ע, 18 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: