צביה נ' גריידי

פסק דין

כללי

1.התובעת הגישה בקשה לביצוע חמישה שיקים בהוצל"פ:

א.שיק 12848316: ע"ס 10,600 ₪; ז.פ 28.5.2010; משוך ע"י הנתבע לטובת התובעת.

ב.שיק 12848317: ע"ס 10,600 ₪; ז.פ 28.6.2010; משוך ע"י הנתבע לטובת התובעת.

ג.שיק 12848318: ע"ס 10,600 ₪; ז.פ 28.7.2010; משוך ע"י הנתבע לטובת התובעת.

ד.שיק 12848319: ע"ס 10,600 ₪; ז.פ 28.8.2010; משוך ע"י הנתבע לטובת התובעת.

ה.שיק 12848320: ע"ס 10,600 ₪; ז.פ 28.9.2010; משוך ע"י הנתבע לטובת התובעת.

2.ארבעה שיקים חזרו בציון "חשבון מוגבל", ושיק 12846319 חזר בציון "אין כיסוי מספיק". בקשת הנתבע להתגונן התקבלה, "בטענה של העדר תמורה ובטענת העדר תוקף לשטרות נוכח כפיה ואילוץ בעת מסירתם" (החלטת כב' הרשמת ארד מיום 28.5.2012).

3.במישור הדיוני: מטעם התובעת הצהירה היא עצמה ובנה בני יפת. מטעם הנתבע הצהיר הוא עצמו, וזומן להעיד מר שי אנדיבו. העדים נחקרו בפני. ב"כ הצדדים סיכמו בע"פ עם תום שמיעת הראיות. להלן אדון בטענותיהם כסדרן.

השתלשלות הענינים

4.בין הנתבע לבן-זוגה המנוח של התובעת נחתם הסכם שכירות, ביום 15.2.2009, להשכרת מחסן עבור 5,000 ₪ לחודש, לשנה מיום 1.1.2009 (נספח א' לתצהיר התובעת). התובעת טענה כי ביוני 2009 חדל הנתבע לשלם את דמי השכירות, וטען שעסקו מצוי בקשיים כלכליים (ס' 8-6 לתצהירה). למרות זאת, המשכיר הסכים להאריך את השכירות לשנה נוספת, מתוך האמון שנתן בנתבע (ס' 14 לתצהירה). לדבריה, כדי לזכות בחידוש השכירות, הנתבע שילם שכ"ד עבור נובמבר-דצמבר 2009 (ס' 12 לתצהירה). אך מיד עם חידוש השכירות "חזר לסורו", ואף ניצל את פטירת המשכיר בינואר 2010, ולא שילם את חובו לחודשים יוני-אוקטובר 2009 ואף נמנע מלשלם עבור ינואר 2010 ואילך (ס' 18-15 לתצהירה). לכן, התובעת דרשה מהנתבע לפנות את הנכס ולהסדיר את חובו (ס' 18, 23 לתצהירה). ביום 14.4.2010, מש"כלו כל הקיצים" והנתבע אינו משלם, ניתקה את זרם החשמל למושכר. התובעת ביקשה לסמוך על סעיף 18 להסכם השכירות, הקובע כדלקמן (ר' ס' 24 לתצהירה):

"במידה והשוכר יעכב את הפינוי רשאי המשכיר לפרוץ את דלת המחסן על מנת להוציא את כל הציוד של השוכר מהמחסן ואין לשוכר שום אפשרות משפטית להתנגד לפינוי המחסן. השוכר יישא בנזק שיגרם במחסן. כמו כן ראשי המשכיר לנתק את זרם החשמל וכל נזק שיגרם לשוכר כתוצאה מניתוק זרם החשמל תהיה על השוכר בלבד" (ההדגשה הוספה).

5.התובעת העידה שכבר למחרת ניתוק החשמל, הנתבע "התנצל מעומק לבו" וערך כתב התחייבות "בכתב ידו ומרצונו" (ס' 28 לתצהירה). בכתב התחייבות מיום 15.4.2010 רשם כדלקמן (נספח ג' לתצהיר התובעת):

"אני גריידי יובל... חייב סך של 56,000 כולל חשמל. החוב ישולם בפריסה של צ'קים מקדמה של 3,000 ₪ ישולמו ביום א' בתאריך 18.4.10. יתרת החוב תיפרש ע"י צ'קים אישים שלי. את הצ'קים אני אביא מחר יום שישי 16/4/10 כל חודש צ'ק ע"ס 10,600 למשך 5 חודשים החל מחודש 5/10 בתודה גרידי יובל".

6.ביום 16.4.2010, בד בבד עם החזרת זרם החשמל למושכר, הנתבע הפקיד אצל התובעת את חמשת השיקים נשוא הסכסוך (ס' 34, 44 לתצהיר התובעת). התובעת טענה כי בסמוך לאחר מכן ביקש ממנה שלא תפרע את השיקים וכי יסדיר את החוב בדרך אחרת, ובד בבד חדל מלהגיע אל הנכס (ס' 48-47 לתצהירה). ביום 15.5.2010 הודיע בכתב כי יפנה את הנכס עד ליום 1.6.2010 (נספח ד' לתצהיר התובעת). הנתבע אכן עזב את הנכס, אך לטענת התובעת – מבלי שפינה את כל התכולה (ס' 51 לתצהיר התובעת). לכן, לדבריה, נאלצה להחליף את המנעול במושכר, "ובכך למנוע מהנתבע לעזוב את הנכס מבלי לשלם את חובותיו" (ס' 53 לתצהירה). התובעת טענה כי החלפת המנעול נעשתה רק לאחר שהנתבע "נטש את הנכס ביוזמתו ולא שילם את חובו" (ס' 54 לתצהירה).

7.לפי הנטען, התובעת זכאית לפרעון חמשת השיקים, משום שהם "ניתנו לי בגין התקופה שבה הנתבע שהה והשתמש בנכס לצרכיו ולא שילם דמי שכירות" (שם).

8.הנתבע אישר שחתם על הסכם השכירות, לצורך הפעלת חנות רהיטים (ס' 3-2 לתצהירו). הסכם השכירות הכתוב הארך בע"פ עם סיומו (ס' 4 לתצהירו). לדברי הנתבע, עם חידוש השכירות העביר למשכיר שיקים מעותדים לבטחון (ס' 4 לתצהירו); אך הנתבע לא הציג את ספחי השיקים הללו או צילומים שלהם.

9.לטענת הנתבע, ביום 21.2.2010 כינסה התובעת את בעלי העסקים במתחם והודיעה כי עקב פטירתו של מר יפת, הם מתבקשים לפנות את השטח בתוך חודש ימים (ס' 25 לתצהירו). לדבריו, כבר בסוף מרס 2010 ניתקה את זרם החשמל והמים למושכר ונעלה את הנכס, "ומנעה ממני את הגישה אליו" (ס' 26 לתצהירו). הנתבע טען כי בכך גרמה לו נזק רב, שכן החמיץ עסקאות שיכול היה לבצע לפני חג הפסח (ס' 28-27 לתצהירו). לשיטתו, ניסה לשוחח עמה ולגשת אל הנכס מספר פעמים, "אך התובעת עמדה בסירובה לדבר איתי, ולא איפשרה לי לגשת לנכס ו/או לרכוש שנותר בו" (ס' 31 לתצהירו).

10.הנתבע הודה שביום 15.4.2010 חתם על כתב ההתחייבות נספח ג' לתצהיר התובעת, אם כי טען שחתם בכפיה (עדותו בפ' ע' 9 ש' 18-21). הנתבע טען שבכתב ההתחייבות נרשם "סכום מופקע", וכי נאלץ לחתום בלית ברירה, "שכן אילו הייתי מסרב לא הייתה מאפשרת לי התובעת גישה לנכס ולא היה עולה בידי לפנות את רכושי מהנכס" (ס' 39, 44-43 ו- 51 לתצהיר). הנתבע טען כי השיקים שמסר לא נועדו לפרוע חובות עבר אלא ללחוץ עליו לפנות את הנכס במהירות, וכדי להבטיח תשלום עבור החזקה עתידית, כל עוד יחזיק במושכר (ס' 41, 47-46 לתצהירו).