צ"ו 57122-10-13

1. ביסוד תובענה זו עומדת מחלוקת בשאלה אם התקיימו בין הצדדים יחסי עובד – מעביד. שאלה נוספת העומדת לדיון היא האם ניתוק היחסים בין הצדדים היה כדין.

2.התובע מבקש לתקן את תביעתו, תוך הוספת סעדים כספיים חלופיים לסעד העיקרי שהוא אכיפת היחסים בין הצדדים. הסעדים הכספיים שפורטו בטיוטת כתב התביעה המתוקן הם פיצויים בגין פיטורים שלא כדין ועגמת נפש.

3.במסגרת טיוטת כתב התביעה המתוקן צוין כי התובע מבקש לפצל את הסעדים, היינו לתבוע בעתיד זכויות כספיות נוספות המגיעות לו כתוצאה מסיום יחסי העבודה בין הצדדים.

לטענת התובע, נזקיו טרם התגבשו, מאחר שרק אם פיטוריו יוכרו כתקפים יתגבשו עילות התביעה הנובעות מסיום עבודתו.

4.הנתבעת אינה מתנגדת לתיקון כתב התביעה ביחס לסעדים הכספיים שפורטו, אך היא מתנגדת למתן צו לפיצול סעדים. לטענתה, אין הצדקה לפיצול סעדים, בשים לב לעובדה שבכתב התביעה המתוקן התובע כבר עותר לסעדים הנובעים מסיום העבודה ואין מניעה לכמת את כלל הרכיבים הנובעים מעובדה זו.

5.בתקנה 26 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 נקבע -

"א)תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה, אך רשאי תובע לוותר על חלק מהסעד.

(ב)מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם.

(ג)תובע שלא כלל בתובענה את כל הסעדים להם הוא זכאי בשל אותה עילה, לא ייחשב כמי שוויתר עליהם והוא יהיה זכאי לתובעם ובלבד שקיבל על כך רשות מבית הדין לא יאוחר ממועד הגשת התובענה הנוספת; בדונו בבקשה למתן רשות כאמור, יתחשב בית הדין באלה:

(1)התביעה קנטרנית או טורדנית;

(2)התביעה הוגשה שלא בתום לב;