צ"ו 34681-07-16

לפני בקשת המבקשת למתן צו זמני המורה על עיכוב הליכי עיקול שבוצעו בחשבון הבנק של המבקשת על ידי המרכז לגביית קנסות לצורך מימוש חוב קנס המוטל על המבקשת.

למען סבר את האוזן יאמר כי הקנס שלמימושו הוטל העיקול הוא קנס מינהלי שהוטל בהתאם להוראות חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) התשנ"ב-1991, (להלן:החוק) וזאת בגין העסקת עובד זר שלא כדין בשנת 2005.

המשיבה הגיבה לבקשה בהתאם להחלטת בית הדין, וברישת תגובתה טענה כי אין בית הדין מוסמך לדון בבקשה.

המבקשת הגיבה לתשובת המבקשת.

לאחר שעמדתי על טיעוני הצדדים באתי לכלל המסקנות הבאות:

החוק מנוי בתוספת הראשונה לחוק העבירות המינהליות התשמ"ו-1985 (להלן: חוק העבירות המינהליות) שמכחו ניתן להטיל קנס מינהלי בגין עבירות פליליות מסוימות.

סעיף 2(א) לחוק קובע סנקציה פלילית (כפל קנס) כנגד מי שהעסיק עובד זר בניגוד להוראות החוק.

לענין הסמכות

המבקשת מפנה את בית הדין להוראות סעיף 1ל לחוק, אשר לפיהן "הרואה את עצמו נפגע מהחלטת הממונה על פי הוראות פרק זה רשאי לערער עליה לפני בית הדין לעבודה.." (ההדגשה אינה במקור). כפי שהודגש, סמכותו של בית הדין היא לדון בהחלטות הממונה בהתאם להוראות אותו פרק. המדובר בפרק ד'3 לחוק שכותרתו "ממונה על זכויות עובדים זרים בעבודה". בסעיף 1כב (א) לחוק נקבע "השר ימנה, מבין עובדי משרדו, עובד שיהיה ממונה על הזכויות של עובדים זרים בתחום דיני העבודה (להלן – הממונה על זכויות עובדים זרים)". סמכויותיו של הממונה מפורטות בהמשך אותו פרק ד'3 לחוק ואין הן כוללות כל סמכות הנוגעת להטלת קנסות מינהליים.

הקנס שמכוחו הוטל העיקול, לא הוטל כלל על ידי הממונה, ומשכך אין רלבנטיות להפנייתה של המבקשת למקור הסמכות האמור לעיל.

עוד מסתמכת המבקשת על המידע שלדבריה מצאה באתר האינטרנט של המשיבה ולפיו כאשר לנקנס השגה מהותית על החוב יש לפנות למטיל החוב ולשלוח עותק הפניה למשיבה. גם בכך אין כדי להועיל למבקשת, שכן ברור כי מי שהטיל את חוב הקנס אינו בית הדין.