צ"ו 29998-07-16

בפני בית הדין בקשת המבקש למתן צו עשה זמני המורה למשיב להעניק למבקש טיפולים רפואיים, לשאת בעלויות הטיפולים הרפואיים שיידרש המבקש לבצע; להתחייב כלפי בית החולים אליו יופנה המבקש לשאת בעלויות הטיפולים הרפואיים להם זקוק המבקש בבית החולים, וזאת עד להכרעה סופית בתביעת המבקש להכיר בתאונה כתאונת עבודה.

טענות הצדדים

1. המבקש יליד 1984 תושב כפר יטא שבנפת חברון. לטענתו, ביום 1.6.16 בעת שעבד בקטיף דובדבנים במושב מעון, נפל מסולם בגובה 2.5-3 מטרים, כשרגלו נתקעה בין שתי מדרגות של הסולם. כתוצאה מהתאונה נגרמו לו פגיעות ברגל ימין וקרעים ברצועות הברך. עוד טען התובע כי הגיע לעבודה באמצעות מר אדם חליל אלעמור, העבודה בוצעה בהתאם להוראות אדם בשם צחי ובהיתר העבודה נרשם כי המעסיק הנו תמיד אדרי. הפגיעה אירעה לאחר שהמבקש עבד 9 ימים בלבד, והוא מעולם לא קיבל תלוש שכר. הגורמים הרלוונטיים התנערו מאחריות לנזק שנגרם לתובע, והוא לא קיבל טופס בל/250, ואינו יכול לפנות לקופת חולים מקור ברוך לשם קבלת טיפולים רפואיים. לטענת התובע הוא זקוק לטיפולים דחופים לרבות ניתוח ברגל, ואין באפשרותו לשאת במימון טיפולים אלה, בשל מצבו הכלכלי הקשה. עוד טען כי קיבל בינתיים טיפולים רפואיים ראשוניים בבית החולים הממשלתי באזור מגוריו, אך אין ברשותו ביטוח בריאות. המבקש הגיש למשיב הודעה על פגיעה בעבודה ותביעה לדמי פגיעה, אך טרם קיבל הכרה בתאונה. התובע טען כי הנזק שעלול להיגרם לו עקב השיהוי במתן החלטה לא יהיה ניתן לתיקון, ויהיה גדול מהנזק שייגרם למשיב, אם בכלל, והמשיב רשאי להיפרע מהמעסיק, כך שהפגיעה במשיב תמוזער עוד יותר.

2. לבקשה צורף תצהיר מאת ב"כ המבקש ולפיו ב"כ המבקש פנה למר תמיר אדרי, למר חליל אלעמור ולמר צחי, אולם שלושתם סרבו לתת לתובע טופס בל/250.

3. המשיב התנגד לבקשה וטען כי הבקשה הוגשה בעקבות אי קבלת החלטה על ידי המשיב בבקשה להכיר באירוע מיום 1.6.16 כפגיעה בעבודה. לטענת המשיב, הבקשה לא מצביעה על דחיפות רפואית. המבקש בן 32, נפגע ברגלו הימנית וסובל מקרעים ברצועות הברך. מהבקשה עולה כי הסיבה להגשת הבקשה היא מצבו הכלכלי, שפוגע ביכולתו לשלם על טיפולים רפואיים, ולא המצב הרפואי שמסכן את חייו. המבקש לא צרף הוכחה בעניין מצבו הכלכלי הנטען. מהמסמכים הרפואיים שצרף המבקש עולה כי הוא זקוק לסדרה של טיפולים פיזיותרפיים, תיקון הרצועה שנפגעה ומעקב לאחר ניתוח. משכך טוען המשיב כי לא נשקפת כל סכנה לחיי המבקש ואין סיבה לדון בתיק בהליך של צו עשה, אלא במסגרת התיק העיקרי.

4. עוד טען המשיב כי מהותו של סעד זמני הוא לשמר את המצב הקיים ולמנוע נזק בלתי הפיך ובפסיקה נקבע כי בדרך כלל משמדובר בבקשה לסעד זמני ביחס לחיוב בגמלה, והגמלה היא גם העניין שתלוי ועומד בהתדיינות, יימנע בית הדין מהענקת הסעד. עוד טען המשיב כי לא ייגרם למבקש כל נזק שכן בהתאם לחוק הביטוח הלאומי ולהסכמים בינו לבין קופות החולים, המבקש יהיה זכאי להחזרת התשלומים ששילם, באם יוכר כנפגע עבודה (בכפוף לבדיקה והמצאת קבלות מקוריות), ומאידך, מתן הסעד למי שאינו זכאי לכך יגרום נזק בלתי הפיך אצל המשיב, אשר לא יוכל לגבות את כספו חזרה, בעיקר כאשר מדובר בתושב שטחים.

5. בנוסף טען המשיב כי לא הוגש כתב ערבות והתחייבות עצמית, וגם מטעם זה יש לדחות את הבקשה.

6. לגופם של דברים טען המשיב כי המבקש ציין רשימה של אנשים שהיו קשורים לעבודתו, ופונה לבית הדין בידיים לא נקיות, כאשר לא מציין מי מהם היה המעסיק. בחקירתו הודה המבקש כי מר תמיר אדרי, שהוציא לו רישיון עבודה, אינו מוכר לו. המבקש ציין שמות של צחי ואליהו ממושב מעון, מר צחי הכחיש את היותו מעסיק של המבקש ומסר ששמע על מקרה נפילה של עובד כלשהו ממר חליל אלעמור. במועד הגשת התגובה המשיב טרם חקר את מר אלעמור ולא ברור אם מדובר בתושב ישראל. מבירור מול רשות האוכלוסין וההגירה עולה כי המבקש לא בוטח על ידי אף מעסיק מחודש 5/16. עוד טען המשיב כי לא מצא תמיכה לטענת המבקש לפיה נפל בעת ביצוע עבודה.

7. המשיב ציין כי יבקש מבית הדין לצרף את מר צחי, מר חליל אלעמור ומר תמיר אדרי כצדדי ג' לתיק העיקרי, וככל שיינתן הצו, הם שאמורים לכסות את הוצאות המשיב.