צ"ה 9993-06-15 הוועדה המקומית לתכנון ובניה "נגב מזרחי" נ' אבו צבייח

זוהי בקשה שניה של המבקש למתן ארכה לביצוע צו ההריסה שהוצא בהתאם להוראות סעיף 212 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה – 1965 (להלן :"החוק").

בדיון שהתקיים ביום 17.12.15 הסכים המבקש למתן צו ההריסה.

המדובר בצו הריסה נגד מבנה המשמש כקיוסק במתחם בית ספר "אלראזי" בישוב ערערה בנגב. אין מחלוקת כי מדובר במבנה שנבנה בניגוד לחוק בשטח ציבורי השייך לבית הספר. בנסיבות העניין צו ההריסה שהוצא נגד מבנה שכזה היה הכרחי, הכל כעולה מהחלטת השופט דנינו מיום 17.12.15.

המבקש פנה בבקשה נוספת למתן ארכה וזו אכן ניתנה לו כאשר המשיבה ציינה אז כי אין באמור בהסכמתה כדי לאשר את המצב התכנוני.

המשיבה בתגובה מפורטת הביעה את התנגדותה לדחייה המבוקשת, בין השאר סמכה ידיה על כך שהבקשה הוגשה שלא בהתאם לתקנות. עוד ציינה המשיבה כי אין כל הליך תכנוני בשלב זה.

כלל הוא כי צווי הריסה יש לבצע. אי ביצוע צו הריסה כמוהו כמתן פרס לעבריין. לא כל שכן כאשר מדובר בצו לפי סעיף 212 לחוק, אשר ניתן נגד המבנה, הרי שהצורך הציבורי גובר במקרה זה על כל אינטרס אחר.

ברע"פ 4357/01 בעניין סבן פסק בית המשפט כי השיקול העיקרי הוא באם קיים סיכוי שהעבריין יקבל היתר בניה וזאת על מנת שלא ליצור מצב בלתי הפיך.

לא כך הוא המקרה שבפנינו שכן כאן מדובר בצו נגד מבנה שאין כל הליך תכנוני בעניינו ולמעשה היענות לבקשה כמוה כמתן היתר לשימוש עברייני במבנה שדינו להריסה.

המבקש לא השכיל לנצל את הזמן שניתן לו על מנת לקדם הליכי תכנון כלשהם. גם הבקשה שהוצגה אינה מלמדת על הליך שכזה ומקובלים עלי דברי ב"כ המשיבה בעניין זה.