מדינת ישראל נ' מוהנד

לפניי בקשה לדחיית מועד ביצועו של צו הריסה.

המבקש טוען כי מדובר במבנה בשכונת בית חנינא הנמצא במתחמה של תכנית 7155ב', אשר קיבלה תוקף עוד ביום 17.5.15. עם אישור התכנית פעלה עירית ירושלים לקידום תצ"ר, אשר אושר בשנת 2016. לאחר אישור התצ"ר, סומנו קווי הבניין ביום 9.3.17. כמו כן, ביום 1.7.17 הוגשה בקשה להיתר ע"ש פראס עקרמאוי, שמטעמו מחזיק המבקש בנכס. בתצהירו של האדריכל מיום 16.10.17 נטען, כי הוגשה בקשה להיתר בנייה, אך תהליך הבקשה נעצר שכן יש צורך בהגשת תב"ע נקודתית לחלקות 82 ב' ו-77. צוין, כי המבנה מושא הצו נמצא בחלקה 82 ב'.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי מתצהירו של האדריכל עולה כי יש צורך בהגשת תב"ע נקודתית לשם הכשרת המבנה, ומכאן שההיתר אינו "בהישג יד". כן טענה המשיבה, כי המבנה מסומן כמיועד להריסה בתיק ההיתר שמספרו 1317. כמו כן, המבנה אינו כלול בתכנית הנטענת על ידי המבקש. זאת ועוד, מבירור שנעשה על ידי מחלקת התכנון עלה כי לא ניתן להכשיר את המבנה.

בתשובה טוען המבקש, כי הופלה לרעה ביחס לכל שאר בעלי המבנים שהוקמו בסביבתו, ובפרט בהשוואה לשכנו המקדם אותה תכנית, שם הסכימה המשיבה להארכת מועד ביצוע הצו עד ליום 27.9.18.

לכך השיבה המשיבה, כי הארכה שניתנה בנוגע למבנה הנוסף אינה מצדיקה ארכה בתיק זה, שכן לא הוכחה זהות בין המבנים. בהעדר הליך תכנוני, אין מקום למתן ארכה.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובתיק בית המשפט, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

נקודת המוצא לדיון בבקשה לפי סעיף 207 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט-2008, נקבעה ע"י כב' בית המשפט העליון בשורה ארוכה של פסקי דין ובכלל זה ברע"פ 8220/15 רשיק כאפיה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 27.12.15) וכן ברע"פ 9035/16 מחמוד דאוד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.11.16) . בית המשפט שב והדגיש, כי דחיית מועד ביצוע צו תעשה במקרים חריגים ויוצאי דופן, וזאת כאשר היתר הבנייה מצוי בהישג יד:

"הכלל הנוהג בפסיקה הוא כי ככלל, צו הריסה יבוצע במועדו, ואילו היעתרות לבקשה לדחיית המועד לביצוע הצו תיעשה רק במקרים "חריגים ויוצאי דופן", בהם היתר הבנייה מצוי בהישג יד ורק עיכוב פורמלי מעכב את קבלתו... יוטעם, כי הנטל להוכיח כי קבלת ההיתר קרובה מוטל על המבקש את עיכוב ביצוע צו ההריסה, ובעניין זה אין די בטענות בעלמא בדבר קיומו של הליך תכנוני כלשהו" (רע"פ 8220/15 רשיק כפאיה נ' מדינת ישראל, 27/12/15 (פורסם בנבו)).

במקרה זה, מדובר בבנייה ללא היתר, אשר ניצבת על תילה משנת 2014, וטרם הוכשרה. חרף הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירה, המבקש לא הראה התקדמות ממשית בהליכי התכנון. מן הבקשה עולה כי לשם הכשרת המבנה, יש צורך בהגשת תב"ע נקודתית, וכי טרם הוגשה תכנית כאמור. מכאן, שלא קיים הליך תכנוני שנועד להכשיר את העבירה, ובוודאי שלא ניתן לומר כי ההיתר הוא "בהישג יד".

אשר לטענת המבקש כי למבנה אחר באותה שכונה, ניתנה הסכמת המשיבה לארכה בת שנה לביצוע צו ההריסה, הרי שעיקרון אחידות הענישה אינו חזות הכל, ויש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו.