צ"ה 39782-02-15 מדינת ישראל נ' ענו ואח'

אין זו הפעם הראשונה בה מגישים המבקשים בקשה לדחיית מועד כניסתו לתוקף של צו ההפסקה השיפוטי, אשר נכנס לתוקף ביום 15.10.15 בהסכמת המשיבים, במסגרת הדיון שנערך ביום 2.7.15.

ביום 17.8.15 הגישו המבקשים בקשה לדחיית מועד כניסתו לתוקף של צו ההפסקה מנימוקים הדומים לאלה המונחים בבקשה המונחת בפניי. בהחלטתי בו ביום עמדתי על הכשלים המלווים את הבקשה, תוך שציינתי כי הבקשה במתכונתה נדחית, וככל שבדעת המבקשים להגיש בקשה חדשה, עליהם להתייחס לכלל הכשלים שליוו את הבקשה, ובה בעת, לצרף תצהיר מטעם מהנדס הוועדה המקומית שייתן דעתו לטענתם בדבר קיומו של אופק תכנוני נגלה לעין.

מתצהירו של מהנדס הוועדה המקומית שנסרק לתיק ביהמ"ש ביום 31.8.15 עולה - בניגוד לטענת המבקשים כי "קיים אופק תכנוני ודאי" (הרישא לבקשה) - כי השימוש המבוקש אינו עולה בקנה אחד עם ייעודי הקרקע, וכי בכל הנוגע למבנים המצויים מחוץ לחלקת המשיבים "לא ניתן להכשירם אלא על ידי שינוי תמ"א 22... ושינוי תכנית מפורטת בתוקף, נושא המצוי בסמכות ועדה מחוזית והינו תהליך ארוך הצפוי להימשך מספר רב של שנים. נוכח האמור לא קיים אופק הכשרה תכנוני למערות אלה" (ס' 5.3 לתצהירו), ואילו באשר ליתר המבנים - מציין המהנדס כי באחת מהן קיימת חריגה מגבולות המגרש בחלק קטן מאוד, וממילא, "שתי המערות אינן עומדות בקווי בנין המוגדרים בתכנית המפורטת" (ס' 5.3.3 לתצהיר), ונדרשים לגביהם אישורים רבים כמפורט בסעיף 8 לתצהיר.

לא ברור, אפוא, מדוע שבים המבקשים בבקשה בפניי ומפנים לתצהירו של מהנדס הוועדה המקומית מיום 15.7.15, חרף העובדה כי ביום 31.8.15 נסרק לתיק ביהמ"ש תצהירו המאוחר והמפורט של מהנדס הוועדה המקומית מיום 25.8.15, בו הבהיר מפורשות כי לא קיימת היתכנות להכשרת המבנים נשוא הבקשה בעתיד הנגלה לעין.

מדבריו של המהנדס נמצאנו אף למדים כי הבקשה להיתר שהוגשה לוועדה המקומית (צורפה כנספח ג' לבקשה), חורגת מסמכות הוועדה המקומית, למצער באשר למבנים המצויים מחוץ לחלקת המשיבים.

בנוסף, מהנדס הוועדה המקומית ציין: "ביחס לטענות המבקשים בדבר שינוי תכנית עתידי ביישוב, ייאמר כי עד למועד זה לא הוגשה לוועדה המקומית כל בקשה לשינוי תכנית המתאר" (ס' 5.3.2 לתצהירו). נוכח זאת, לא ברור מה חפצים המבקשים לחלץ מהאמור בנספח יב' לבקשה, שממילא, לא יהא בו בהכרח כדי להקרין על שינוי תכנית המתאר המצויה בסמכות הוועדה המחוזית.

על יסוד האמור, לעת הזו אין משמעות אופרטיבית לעמדת נותני הרישוי האחרים, שעה שלא הוכח כי המוסדות התכנוניים הרלוונטיים - הוועדה המקומית מחד והוועדה המחוזית מאידך - מצביעים על קיומו של חרך תכנוני מוחשי להוכחה כי "ישנו אופק תכנוני וודאי" (ס' 17 לבקשה), כמאמר המבקשים.