צ"ה 29893-11-12 ועדה מקומית לתכנון עכו נ' מונהאל ואח'

1.בקשה זו עניינה מתן צו הריסה של מבנה, ללא הרשעה, על פי סעיפים 212(5), 213 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965.

המבנה נשוא הבקשה הנו שלד חלקי של מלון עגול "פנינת הים" הממוקם בכביש הכניסה הדרומית לעכו, דרך חיפה, בגוש 18036 חלקה 17 (להלן: "המבנה", "החלקה" בהתאמה). אין מחלוקת כי המבנה הוקם על ידי חברת בולוס גד תיירות ומלונאות בע"מ (להלן: "חב' בולוס"). המשיבה 2 (להלן: "המשיבה") רכשה את המבנה שבמחלוקת וכן חלקים מהחלקה מכונס נכסים במסגרת הליכים לפירוק חב' בולוס. יתרת החלקה נרכשה על ידה על פי הנטען במהלך הליכים אלו.

2.אין מחלוקת בין הצדדים כי מדובר במבנה לא גמור.

לטענת המבקשת נבנה המבנה בסטייה מהיתר מס' בנ/6578/ 98 שהוצא ביום 30.4.2000 כך שנבנו בו 16 קומות במקום 32 קומות מאושרות, בחיפוי חלקי ללא מחיצות וללא חלונות. כמו כן לא הושלמו עבודות הפיתוח וההתחברות לכבישים, לרבות חניה, דרכים, סידורי נכים וכיו"ב. אף לא מולאו תנאי התחייבות בלתי חוזרת שצורפה להיתר הבניה. תוקפו של ההיתר פג ובטל מיום 30.4.2003, לאחר שהמבנה לא הושלם לפי ההיתר ובלא שקיימת בדין אפשרות לחדשו. במצב דברים זה טוענת המבקשת כי מדובר בבניה שבוצעה בסטייה מהיתר, וכן בשימוש ללא היתר ו/או בשימוש בסטייה מהיתר, עבירות ע"פ סעיפים 204(א), (ב) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

3.המבקשת טוענת, כי קיים אינטרס ציבורי מובהק בהריסת המבנה. לשיטתה המדובר בשלד מבנה נטוש ומוזנח מזה שנים. במצבו נוצרים מפגעים חזותיים, בטיחותיים וכלכליים לעיר עכו, לתושביה ועסקיה. בפרט קיימות עדויות לכניסת אנשים וטיפוס לקומות גבוהות במבנה, כך שהמבנה מהווה מפגע בטיחותי חמור. עוד יוצר המבנה מפגע חזותי קשה; מדובר בזכויות בניה חריגות שניתנו לפרויקט "המלון העגול" במטרה ליצור סמל ומונומנט ייחודי בכניסה לעיר אשר ניתן לראותו מכל מקום בעיר ומחוצה לו, אלא שהמבנה המוזנח במצבו כיום גורם להיפך הגמור. על אף פניות והתראות חוזרות לבעל המבנה בחר הנ"ל שלא לפעול להוצאת היתר כי אם להותיר את המבנה במצבו הנוכחי. השלד לא יכול להיוותר במצבו הנוכחי ונדרש להרסו או להשלימו לבניין שלם התואם את התכנון הקיים ואת ייעודו על פי התכנית הקיימת. מה גם, כי השלד במצבו הנוכחי אינו מעלה את ערך הקרקע.

4.יש לציין, כי המבקשת מסכימה מראש למתן צו הריסה דחוי בשנה אחת לצורך מתן אפשרות נוספת למשיבים להוציא היתר בניה ע"פ התכנית המאושרת ולהתחיל בבניה. לשיטתה מדובר בפרק זמן ריאלי שכן קיימת תכנית מאושרת ותקפה.

5.לטענת המשיבים, המבנה נבנה על פי היתר בניה כדין, הבניה איננה מבוצעת בשטח ציבורי וההריסה איננה נדרשת להגנה על זכויות הציבור. המשיבה ביקשה לפתח את החלקה אולם בשל חוסר כדאיות כלכלית ומשלא נמצא רוכש נותר המבנה כבשעת הרכישה, וכמצבו אף שנים קודם לכן.

לטענת המשיבים מתן צו הריסה ללא הרשעה הנו סעד חריג ודרסטי שיעשה בו שימוש רק במקרים חריגים ורק כאשר האינטרס הציבורי גובר על האינטרס האישי. השיקולים להם טוענת המבקשת אינם לתכלית ראויה, אינם מידתיים ולפיכך אין מקום להורות על פגיעה בקניינה של המשיבה בניגוד לחוקי היסוד. למשיבה ייגרם נזק כספי רב. מה גם כי חלוף הזמן מלמד כי אין הצדקה להריסה רק עתה. לטענת המשיבים, מניעי הבקשה להריסה אינם לתכלית הבקשה- הריסה, כי אם במטרה ללחוץ ולשחרר את הפרויקט מקיפאונו ותו לא.

בסיכומיהם טוענים המשיבים כי בשלהי שנת 2013 נחתם הסכם אופציה לרכישת המבנה, הסכם בשווי מאות אלפים המעיד על רצינותו.

6.כן טוען המשיב 1 (להלן: "המשיב") להעדר יריבותו שכן לטענתו הוא אינו הבעלים הרשום של החלקה כי אם המשיבה 2 (להלן: "המשיבה") בלבד. היותו הבעלים ומנהלה של המשיבה 2 איננה רלוונטית לטעמו.

דיון