צ"א 6203-06-16 פשייב נ' משטרת מרחב חוף / מטה מרחב חוף - חיפה

בפני עתירה לביטול צו מנהלי לסגירת בית עסק, שהוצא ביום 24.5.16 על ידי מפקד מחוז חוף (ניצב עמוס יעקב). הצו הוצא מכוח חוק הגבלת שימוש במקום, לשם מניעת ביצוע עבירות, תשס"ה-2005 (להלן: החוק).

כללי:

ביום 19.5.16 נערכה פשיטת משטרה בבית העסק ברחוב שנקר 7, קרית חיים (להלן: הנכס או בית העסק).

בעקבות ממצאי הפשיטה, נערך ביום 22.5.16 שימוע, אליו הוזמנו בעל הנכס וכן מפעילת בית העסק, השוכרת את הנכס. השימוע נערך בפני סנ"צ עמית פולק, קצין אג"מ בתחנת זבולון (בשם מפקד המחוז). במהלך השימוע יוצגה מפעילת העסק (העותרת) על ידי בא כוחה. פרוטוקול השימוע ויתר חומרי החקירה הועברו למפקד המחוז, אשר ביום 24.5.16 חתם על צו סגירה כאמור (להלן: הצו המנהלי).

בצו המנהלי צוין, כי במסגרת פשיטת המשטרה ביום 19.5.16 נתפס בבית העסק לקוח עירום, לאחר שסיים אקט מיני עם בחורה (עירומה אף היא), וכי בסמוך אליו נמצא אמצעי מניעה משומש. עוד צויין כי בבית העסק נתפסו אמצעי מניעה נוספים, מכשירי טלפון נייד "מבצעיים", וכי מדובר בבית בושת פעיל ומוכר, החוזר לפעול על אף קיומם של צווים שיפוטיים ומנהליים שהוצאו נגדו. עוד צויין כי בעל הנכס מודע לפעילות במקום, ולא הראה כל נכונות לפינוי מפעילת העסק (העותרת). בנוסף פורט בצו כי כנגד העותרת הוצא בעבר צו סגירה מנהלי בשנת 2014, לאחר ש"שכרה" את המקום ועשתה בו שימוש לצרכי זנות.

מכאן העתירה (אשר הוגשה ביום 2.6.16). בד בבד עם העתירה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע הצו המנהלי. ביום 3.6.16 דחיתי את הבקשה לעיכוב ביצוע. לאחר שהוגשה תגובת המשיבה, התקיים דיון ביום 16.6.16.

טענות הצדדים:

לטענת העותרת, ממצאי המשטרה במהלך הפשיטה אינם מלמדים על כך שבמקום העסק מופעל דווקא בית בושת. על פי הטענה, במקום מופעל מכון המספק שירותי עיסוי. בנוסף, העותרת שכרה את בית העסק רק בתחילת חודש מאי 2016. לפיכך אין כל קשר בינה ובין הצווים המנהליים שהוצאו בעבר כנגד המקום. בידי המשיבה ראיות נסיבתיות בלבד, אשר אינן מעוררות חשד כי בבית העסק המנוהל על ידי העותרת מבוצעות עבירות המצדיקות הגבלת שימוש. עוד טוענת העותרת כי היא מסכימה להתקין בבית העסק מצלמות אשר יתעדו את הנעשה בין כתלי בית העסק, לשם פיקוח כי המקום אינו פועל כבית בושת.

אשר לרובד המשפטי, העלתה העותרת מספר טענות: ראשית, כי מדובר באכיפה בררנית פסולה. מרבית ההליכים המתקיימים מתוקף החוק – מתייחסים לבתי עסק במחוז הצפון, בעוד ש"מן המפורסמות" הוא שמרבית בתי הבושת בישראל פועלים דווקא באזור המרכז. העובדה כי המשיבה פועלת דווקא באזור הצפון, מלמדת על אכיפה בררנית גיאוגרפית, שאין בבסיסה כל הצדקה עניינית. שנית, הליך השימוע בטרם הוצאת הצו – נערך בחוסר סמכות. על פי הטענה, מן הראוי כי הגורם המקבל את ההחלטה (דהיינו, מפקד המחוז) הוא שיקיים את הליך השימוע. מפקד המחוז האציל, הלכה למעשה, את סמכותו לערוך שימוע – לקצין אג"מ תחנת זבולון. האצלה זו נעשתה ללא הסמכה מפורשת בחוק, היא אסורה ועל כן פוסלת את הליך השימוע כולו – ואת הצו אשר הוצא בעקבות הליך השימוע.