צ"א 41214-07-14 נגר(עציר) נ' מדינת ישראל (מח"ש)

האיזון בין זכות הציבור לדעת לבין זכותו של חשוד לאנונימיות, פרטיות ולשם טוב, הוא העומד במרכז החלטה זו.

העורר, קצין משטרה בן 36, חשוד בביצוע מעשה סדום בקטינים, מעשים מגונים בפומבי ושיבוש מהלכי משפט. העורר הובא לפני בית משפט קמא לצורך הארכת מעצרו ופרקליטיו של העורר ביקשו כי בית המשפט יורה על קיום הדיון בענייננו בדלתיים סגורות, על מנת לשמור על חיסוי פרטי המתלוננים, שחלקם קטינים, וכן להורות על איסור פרסום בשל הפגיעה שעשויה להיגרם עקב הפרסום הן לחשוד, הן לאמו שהינה חולה, הן לשמה הטוב של המשטרה. כב' השופטת מיכל ברק נבו אסרה על פרסום שמם של המתלוננים ודחתה את הבקשה בעניינו של העורר. כעת מונח לפני ערר על החלטתה.

1. רקע הדברים

העורר, קצין משטרה בן 36, נעצר ביום 20.7.14 בחשד לעבירות של ביצוע מעשה סדום בקטינים, מעשים מגונים בפומבי ושיבוש מהלכי משפט. למעצר קדמה חקירה במחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) בגין חשדות דומים שנערכה לפני כ- 3.5 חודשים, שלאחריה שוחרר העורר למעצר בית. במהלך חקירתו, נתפסו חומרים אצל העורר ואלו נבדקו על ידי מח"ש בפרק הזמן שחלף מאז חקירתו. מאחר שחומרים אלה העצימו את החדשות כלפי העורר, הן בהיקפם, הן בחומרתם, נעצר העורר.

ביום 21.7.14 הובא העורר בפני בית משפט קמא ומעצרו הוארך בארבעה ימים, עד ליום 24.7.14. טרם החל הדיון, ביקשו סנגוריו כי הדיון יתקיים בדלתיים סגורות וכן כי יינתן צו איסור פרסום על פרטי העורר. זאת, משום שעל פי הטענה, חשיפת פרטי העורר תגרום לנזק מהותי הן לשמו, הן לאמו החולה הן למעורבים הקטינים, שחשיפת פרטי העורר צפויה להביא לחשיפתם שלהם, מתוקף טיב הקשר עם העורר ובהכרות סביבתם את הנפשות הפועלות. לא היתה מחלוקת על כך שפרטי המתלוננים יהיו חסויים, אך המשיבה התנגדה לצו איסור פרסום בכל הנוגע לעורר.

בית המשפט קמא (כב' השופטת מיכל ברק-נבו) הורתה על מתן צו האוסר על פרסום כל פרט שעשוי להביא לחשיפת זהותם של המתלוננים. אשר לעורר, קבע בית המשפט קמא, כדלקמן:

"כידוע, איסור פרסום הוא החריג לעקרון פומביות הדיון. החריג קבוע בסעיף 70(ה1)(1) לחוק בתי המשפט. איסור הפרסום כפוף להתקיימותם של שני תנאים מצטברים: בית המשפט צריך להשתכנע שייגרם לחשוד נזק חמור כתוצאה מן הפרסום והתנאי האחר הוא שראוי להעדיף את מניעת הנזק החמור, העלול להיגרם לחשוד, על פני העניין הציבורי שבפרסום שמו. את החריגים הללו יש לפרש על דרך הצמצום, ולעולם תיטה הכף לעבר פומביות הדיון (רע"פ 7276/13 ישראל פינטו נ' מדינת ישראל (12/11/13)).

כאמור באותו עניין, אין הליך פלילי שלא כרוכה בו מעצם טיבו וטבעו פגיעה בכל מישורי חייו של מי שכנגדו מכוון ההליך הפלילי, לרבות פגיעה בשמו הטוב, במשפחתו, בעבודתו ומשלח ידו. על מי שמבקש את איסור הפרסום להראות כי עלול להיגרם לו נזק חמור מהרגיל אם יותר הפרסום, ומדובר בנטל משמעותי וכבד.

במקרה שלפני לא שוכנעתי כי הורם הנטל להראות כי אכן ייגרם נזק חמור, יותר מהרגיל, ודי בכך. אפילו הוכח נזק כאמור – וודאי שלא הוכח התנאי השני, לפיו ראוי להעדיף את מניעת הנזק על פני העניין הציבורי שבפרסום שמו. אינני סבורה שהעובדה כי מדובר בקצין משטרה תטיל כתם, כטענת הסנגורית, על המשטרה כולה. מדובר במקרה פרטי, וגם הציבור יוכל להבחין בכך."

2. טענות הצדדים 

העורר טוען, כי שגה בית המשפט קמא עת קבע כי העורר לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו לעניין אי פרסום שמו וכי בחינת נסיבות העניין מביאה למסקנה, כי הנזק מפרסום שמו עולה עשרות מונים על התועלת שבפרסומו.

אשר לתועלת שבפרסום מדגיש העורר, כי שני המעורבים בתיק, הם בן זוגו הנוכחי של העורר ומי שעמו קיים יחסים בעבר, לא הגיעו מיוזמתם להתלונן, אלא המשיבה היא זו שאיתרה אותם. עוד מדגיש העורר את העובדה שהחשדות המיוחסים לו התרחשו, לכאורה, בין השנים 2012-2014 כאשר במשך כל אותה תקופה לא הגיעו מעולם מתלוננים אל המשיבה. על כן, כך נטען, אין כל ערובה לכך שפרסום פרטיו יביא לכך שאל המשיבה יגיעו מתלוננים נוספים וגם חומר החקירה אינו מצביע על כך. עוד מדגיש העורר את העובדה ש"אין מצבו כשל כל חשוד אחר בעבירות מסוג זה שכן מדובר בעורר אשר נטייתו המינית וכך גם של יתר המעורבים שלא בהכרח יבקשו להגיע ולחשוף עצמם בפני גורמי המשיבה."