צ"א 25000-08-15 ר.ע. אופק בע"מ נ' מדינת ישראל

המשיבה הטילה על המבקשת עיצום כספי בסך 82,704 ₪ מכוח סמכותה לפי חוק הגנת הסביבה (פליטות והעברות לסביבה – חובות דיווח ומרשם), התשע"ב-2012 ("החוק"). המבקשת הגישה, בהתאם לזכותה לפי ס' 26 לחוק, הודעת ערעור על דרישת התשלום שנמסרה לה. בד בבד ביקשה לעכב את ביצוע תשלום העיצום הכספי.

המשיבה השיבה לבקשה והמבקשת השיבה לתשובה. בהתאם להחלטה מיום 30.8.15 ומשלא התבקש אחרת, ניתנת החלטה זו על יסוד הכתובים.

דין הבקשה להידחות.

אין בעצם הגשת ערעור כדי לעכב את תשלום העיצום הכספי (ס' 26(ב) לחוק). כאשר עסקינן בחיוב כספי הנטייה היא שלא לעכב את ביצוע. הלכה היא שביצועו של חיוב כספי יעוכב רק במקרים חריגים ונדירים (ראו והשוו: ע"א 9128/11 טנוס נ' בולוס בפסקה 13 (25.2.2014)). כך בוודאי מקום בו התשלום נעשה לטובת המדינה ולא מתקיים חשש שהמבקשת לא תוכל לגבות חזרה את כספה אם יתקבל הערעור (למשל, א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט-2009) בעמ' 675). המבקשת לא טענה אחרת. גם הטענה כי שיעורו של העיצום שהוטל על המבקשת הוא "אסטרונומי" ביחס לפעילותה וכי תשלומו "ימיט עליה אסון" אינה יכולה להצדיק את עיכוב הביצוע בנסיבות העניין. היא נטענה בעלמא. לא הונחה לה תשתית כלשהי. היא לא נתמכה בתצהיר. לא הוצגו מסמכים כלשהם ביחס למצבה הכלכלי של המבקשת, להיקף פעילותה או לתזרים המזומנים שלה. בטענה סתמית כאמור אין די כדי לעמוד בנטל להראות כי תשלום העיצום הכספי יגרום למבקשת לנזקים בלתי הפיכים וכי עסקינן בנסיבות חריגות ובעלות חומרה מיוחדת המצדיקות לעכב ביצועו של חיוב כספי (וראו עש"א (שלום בי"ש 47023-02-12 צ'יינג הכיכר בע"מ נ' הועדה להטלת עיצום כספי בפסקה 17 והאסמכתאות שם (4.4.201)). אף הסכום שנפסק, שאיננו ניכר באורח מיוחד, אינו מקים כשלעצמו טעם לעיכוב הביצוע (למשל, ע"א 1256/13 האפוטרופוס נ' איזורים בפסקה 12 (21.7.2013).

נוכח האמור אינני נזקק להידרש לטענות הצדדים בעניין סיכויי הערעור. עם זאת, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, אציין כי נראה שלטענות המבקשת כאילו חובת הדיווח הקבועה בחוק אינה חלה עליה כלל משום שעיסוקה בפסולת בניין ולא בפסולת ביתית אין עיגון מפורש בלשון החוק (וראו פריט 54 לתוספת השנייה לחוק). נראה כי המבקשת אף לא העלתה טענות כאמור בהליכים שקדמו להחלטה בדבר הטלת העיצום הכספי. נראה גם שחלק מטענותיה של המבקשת בדבר שיעורו של העיצום ובדבר התקיימות חלופות כאלה ואחרות המצדיקות הפחתה של שיעור העיצום מכוח תקנות הגנת הסביבה (פליטות והעברות לסביבה – חובות דיווח ומרשם) (הפחתה של סכומי עיצום כספי), התשע"ד-2013, הועלו לראשונה בערעור ולא נזכרו בבקשת ההפחתה שהגישה המבקשת. כל אלה מקרינים, לכאורה, על סיכויי הערעור. אולם, כאמור לעיל, הדברים נאמרים למעלה מהצורך, וזאת נוכח מסקנתי כי מאזן הנוחות אינו מצדיק את עיכוב הביצוע.

אשר על כן – הבקשה נדחית.

הוצאות הבקשה יובאו בחשבון בגדרי פסק הדין בערעור.

המזכירות תמציא באמצעות הפקס. התיק העיקרי יועבר להקצאה.

ניתנה היום, ג' תשרי תשע"ו, 16 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.