צ"א 19822-07-12 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים ואח' נ' קנרש(עציר) ואח'

מדובר בבקשה להמשך קבלת אמצעי מחייה שהוגשה על ידי המבקשת- דנה קרנש, אשת המשיב 1 בתיק דנן. המבקשת ציינה כי, המשיב 1 הינו הבעלים והמנהל הפעיל של המשיב 2. עוד צוין כי למבקשת ולמשיב 1 שלושה ילדים קטינים. המבקשת טענה כי בעקבות חקירה שנפתחה נגד המשיבים 1-2 ואחרים, הוגש כתב אישום במסגרת ת"פ 19781-07-12, והוגשה בקשת חילוט. המבקשת ציינה כי עם תחילת החקירה הוצאו צווים לפי סעיף 34 פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969, מכוחם נתפסו על ידי היחידה החוקרת כל הכספים והרכוש של המבקשת ושל המשיבים הן ברמה האישית והן ברמה התאגידית, דבר שגרם לשיתוקם המוחלט והותירם ללא מקור פרנסה נוסף, מלבד משכורתה של המבקשת.

המבקשת טענה כי שווי הנכסים שנתפסו, המיוחס למשיבים, מוערך בעשרות מיליוני שקלים.

עוד טענה כי החלטה שניתנה ביום 24.3.13, קבעה כי ישולם לה על ידי המשיבה סכום של 6,000 ₪ לחודש במשך 20 חודשים.

לטענת המבקשת כל הכנסותיה, נכון למועד הגשת הבקשה, הינם מעבודתה והיא מפרנסת לבדה את שלושת ילדיה הקטינים. המבקשת ציינה כי מעבודתה כדיאטנית קלינית בבית החולים העמק היא משתכרת סך של כ- 4,500 ש"ח לחודש, ומעבודתה כמרצה בקורס אחיות של טיפת חלב היא משתכרת סך של בין 350-1,300 ₪ לחודש. בנוסף ציינה כי היא מקבלת קצבת ילדים מביטוח לאומי בסך של 677 ₪ לחודש, כך שסך הכנסותיה הינו בין 5,027-6,477 ₪ לחודש.

לסכום הנ"ל טענה כי יש להוסיף את הסך של 6,000 ₪ כאמור בהחלטה מיום 24.3.13.

המבקשת הוסיפה וטענה כי יש להתחשב בכך שכל רכושם וכספם שלה ושל המשיבים נתפס וכי חזקת החפות עומדת לצד המשיבים כל עוד לא הוכחה אשמתם או היקף מעורבותם בהליך הנדון.

לטענת המבקשת חילוט כל רכושם וכספם הותיר אותה ואת ילדיה ללא אמצעי מחייה סבירים וללא אפשרות להתפרנס לצורך מחייתם, ולכן טענה כי גם תחנות הדלק אשר הופעלו על ידי המשיבים נלקחו מהם בעקבות מעצרו של המשיב 1 והגשת כתב האישום כנגד המשיבים.

בבקשתה הפנתה המבקשת לסעיף 36ג(ב) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973, וציינה כי זו אחת מבין ההוראות המסייגות את החילוט.

במקרה זה, טענה המבקשת כי עמדת המשיבה לפיה די בהכנסתה כדי לכלכל אותה ואת ילדיה, אינה עמדה סבירה ואינה עומדת בקנה אחד עם הוראות הפקודה לפיה מגיעים לבני המשפחה אמצעי מחייה סבירים וביקשה לקבוע כי לצורך קיום אמצעי מחיה סבירים, לה ולשלושת ילדיה, על המשיבה להעביר מתוך הכספים התפוסים, סכום של 10,000 ₪ לחודש וזאת עד לתום ההליכים המשפטיים בתיק הפלילי 19781-7-12. לחילופין ביקשה להורות למשיבה להמשיך ולהעביר לה סכום של 6,000 ש"ח לחודש, כפי שנקבע בהחלטה מיום 24.3.13. המבקשת ציינה כי לא חל כל שינוי בהכנסותיה. וכי בגין יוקר המחיה גדלו הוצאותיה ולכן יש להורות על הגדלת הסכום ולמצער להותירו על כנו.

המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי כנגד המשיבים הוגש כתב אישום חמור וחסר תקדים בהיקפו הכולל ביצוע של עבירות פשע על חוק איסור הלבנת הון התש"ס -2000, בהיקף של 214,916,061 ₪, עבירות על פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] התשכ"א-1961 בהיקף העולה על מיליארד ₪ ועבירות על חוק מס ערך מוסף התשל"ו-1975 בהיקף של 185,070,634 ₪.

לטענה המשיבה, היות והתיק מצוי בשלב דיוני, מדובר בסעדים זמניים לשם חילוט עתידי, ועל כן בשלב זה לא מתבקש חילוט בית המגורים והרכוש כך שגם דחיית בקשת המבקשת לא תביא לפגיעה בתנאי המחייה הסבירים המתקיימים.

המשיבה ציינה כי המבקשת מתגוררת בוילה מהודרת בישוב פוריה עילית והכנסותיה לא נפגעו כתוצאה מכך. עוד ציינה כי ככל שידוע לה, לא רובצת על הוילה משכנתא.

המשיבה טענה כי על פי הפסיקה שתי תכליות לחילוט על פי חוק איסור הלבנת הון, האחת הרתעתית והיא מיועדת למנוע מצב בו חוטא יוצא נשכר והשניה תכליתה, הוצאת בלעו של גזלן מפיו.

לטענתה הבקשה לצו זמני נועדה למעשה להבטיח את תכליות החילוט ולשמר את מצבת נכסיהם של המשיבים.

עוד הוסיפה כי היעתרות לבקשת המבקשת לקבלת אמצעי מחייה, תסכל את האפשרות להיפרע ממצבת נכסיהם התפוסים של המשיבים.