צ"א 1728-10-16 שמואל נ' המחלקה לחקירות שוטרים

הוגשה לעיוני "בקשה בהולה לעיון מחדש, וביטול צו חדירה למחשב שניתן ביום 27.9.16"

1.המשיבה מנהלת חקירה נגד המבקש, במסגרתה נתפס מכשיר הטלפון הנייד שלו ביום 26.9.16. ביום 27.9.16 ניתן על ידי בית המשפט [סגן הנשיא, כב' השופט ג' קרזבום] צו חדירה למחשב המתייחס למכשיר הטלפון הנייד, לפי סעיף 23א(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), תשכ"ט-1969.

2.נטען על ידי המבקש, כי הוא נחשד בכך שעשה שימוש במידע ממחשב המשטרה, וזאת לצורך ניהול הליך אזרחי שהתנהל בבית משפט השלום בנצרת, אשר המשיב ובני משפחתו הם צדדים להליך. נטען, כי לחוקרי המבקשת היה ידוע, שעניינו של המבקש חוסה תחת חיסיון עו"ד/לקוח. בטלפון הנייד בגינו ניתן צו החדירה מצויות התכתבויות ומידע הקשור להתנהלות בהליך האזרחי כמו גם היחסים בין המבקש ומשפחתו לבין בא כוחם. למרות זאת, ביום 27.9.16 פנו חוקרי המשיבה לבית המשפט וביקשו כי יינתן צו חדירה למחשב, מבלי לציין בפני בית המשפט כי מטרת צו החדירה למכשיר הטלפון היא להפיק מידע החוסה תחת החיסיון הקבוע בחוק. עוד נטען, כי המשיבה אף הזמינה לחקירה את בא כוחם של המבקש ובני משפחתו (עו"ד יהושע רובין) בקשר למידע הנוגע להליך האזרחי. לאור האמור, עותר המבקש כי בית המשפט יורה על בטלותו של צו החדירה למחשב שניתן ביום 27.9.16, וכי כל חומר המחשב שנתפש – הרי שנתפש שלא כדין ועל כן לא ניתן לעשות בו שימוש כלשהו.

3.בדיון בפני הוסיף ב"כ המבקש, כי החקירה החלה כחקירה יזומה בגין ההליך האזרחי שמתנהל בבימ"ש בנצרת. חזקה על מי שמנהל את החקירה כי היה מודע לכך, שיכול וצו החדירה למחשב יגלה חומר אשר חל עליו חיסיון עו"ד לקוח. קל וחומר מקום בו עוה"ד עצמו נחקר. על המבקשת היה ליידע את בית המשפט כי החקירה והחדירה למחשב עשויים לגלות חומר אשר חל עליו חיסיון. הדבר לא נעשה, ועל כן מתבקשת הכרזה בדבר בטלות הצו.

4.דין הבקשה להידחות.

ראשית, ספק בעיניי אם קיימים יחסי עו"ד לקוח בין המבקש לבין עוה"ד המייצג את הוריו. כפי שעולה גם מתצהירו של עו"ד רובין (נספח ב' לבקשה) – עוה"ד המייצג מזה מספר שנים את הוריו של המשיב במגוון נושאים ועניינים. אשר למבקש עצמו ציין עוה"ד, כי לאור גילם ומצב בריאותם של ההורים, המבקש היה מסייע להם – בין בהסעתם למשרד ובין כשליח. מעורבות זו של המבקש הינה, על פי תצהירו של עוה"ד, מתחילת הייצוג. הנה כי כן, עוה"ד ציין באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי מעורבותו של המבקש בטיפול המשפטי הייתה בהסעה של ההורים (בעיקר האב) למשרדו של עוה"ד, ולעתים גם במשלוח (ככל הנראה, של חומר משפטי). אף במהלך חקירתו במשרדי המשיבה לא טען המשיב כי המבקש הינו לקוח ישיר שלו (ר' מסמך 12 בתיק החקירה).

שנית, וגם לו שגיתי במסקנתי שלעיל, הרי שכידוע, חיסיון עו"ד לקוח הוא אמנם מוחלט, אך הוא אינו חל על כל עניין שנדון בין עורך דין לבין לקוחו או על כל מסמך שהוחלף ביניהם, אלא רק על דברים ומסמכים שיש להם קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללכוח. כפי שנקבע בבג"צ 179/17 ביטון נ' שופט בית המשפט המחוזי בירושלים ואח' (9.1.2017): "ברי כי מעשים פליליים אינם מקיימים כל קשר ענייני כאמור. חיסיון עורך דין לקוח לא נועד לשמש 'עיר מקלט' ולאפשר ביצוען של עבירות".

בענייננו, החשד המיוחס למבקש הוא שהלה "שלף" מידע מהמסוף המשטרתי, והעביר אותם לאחרים שאינם מורשים לעיין במידע הנ"ל. ספק בעיניי, אף לו ניתן היה לראות בעו"ד יהושע רובין כבא כוחו של המבקש, כי חיסיון עו"ד-לקוח פורש כנפיו גם תחת תיעוד בטלפון סלולרי של העברת מסמכים כאמור (ככל שקיים תיעוד שכזה).