צ'ונה נ' עליאן

החלטה

בפני בקשה לדחיית התביעה על הסף בשל התיישנותה .

שהוגשה ע"י הנתבעת (להלן:"המבקשת") .

טענות הצדדים

לטענת המבקשת התביעה דנן אשר נסמכת על שיק משנת 2001 התיישנה ועל כן יש לדחותה.

מנגד טוען המשיב כי אכן השיק נשוא כתב התביעה מיום 20.4.01 ולכאורה התביעה היתה צריכה להתיישן ביום 20.4.08, אלא שכיוון שהתביעה כאן הוגשה מחדש אחרי שתביעה ראשונה בעניין הוגשה ביום 14.8.07 ונמחקה ביום 22.3.09 , הרי שאין להביא מניין ימים זה בחשבון סך כל תקופת ההתיישנות . משמעות האמור טוען המשיב כי לאחר שנמחקה התביעה הראשונה היתה לו אפשרות להגיש תביעה מחדש תוך 8 חודשים וכך עשה. תביעתו הוגשה בערך חצי שנה לאחר מחיקת התביעה הראשונה ומשכך אין עסקינן בתביעה שהתיישנה.

האמנם?

הטענה העיקרית של המשיב היא הטענה לפיה אין להביא במניין חישוב תקופת ההתיישנות את משך ההליך הראשון.

הוראה זו נמצאת בסעיף 15 לחוק ההתיישנות התשי"ח-1958, הקובע כהאי לישנא:

"הוגשה תובענה לפני בית משפט, לרבות בית דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במנין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה".

המשיב צירף את הבקשה לביצוע שטר של ההליך הראשון, ממנה למדים כי תיק ההוצל"פ בתביעה הראשונה נפתח בחודש 8/2007. אין חולק כי תביעה זו נמחקה ביום 22.3.2009.

יוצא איפוא כי יש למנות את תקופת ההתיישנות שחלפה בין 20.4.2001 לבין חודש 14.8.2007 ולהמשיך את מניין ההתיישנות לאחר 22.3.09.

חישוב זה מביא את בית המשפט למסקנה כי התביעה כאן הוגשה במועד – בחודש 9/2009 - והיתה יכולה להיות מוגשת אפילו כחודשיים מאוחר יותר .

לפיכך אני דוחה את הבקשה לדחיה על הסף המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך 750 ₪.

התיק יוחזר לרשם פלקס נמרוד לדיון בבקשת הרשות להתגונן.

ניתנה היום, ל' אב תש"ע, 10 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: