פתל נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.פסק דין זה עניינו תביעה שהגיש מר דוד פתל (להלן: "התובע") בעקבות החלטת פקיד תביעות מחודש ספטמבר 2012 ובה נדחתה תביעת התובע לגמלת השלמת הכנסה.

2.קודם שנדרש לתביעה לגופה, נקדים ונביא את הרקע העובדתי לטענות התובע ולתשובת הנתבע והן כדלקמן:

א.התובע יליד 1937, אלמן המתגורר יחד עם בנו בדירה בבעלותו ברח' אלי כהן באשקלון.

ב.נכון למועד הרלוונטי לעניננו, חודש ספטמבר 2012, שילם הנתבע לתובע קצבת זקנה וקצבת שארים בסכום של 2,222 ₪ ו-741 ₪ בהתאמה – סה"כ סכום של 2,963 ₪ (ראה: נספח נ/4 לתיק המוצגים של הנתבע, פירוט הגמלאות שמשלם המוסד לביטוח לאומי לתובע).

ג.בחודש ספטמבר 2012 הגיש התובע תביעה לגמלת השלמת הכנסה.

ד.בהחלטה נשוא פסק הדין, דחה פקיד התביעות את תביעת התובע להשלמת הכנסה על בסיס מבחן ההכנסה. זאת בנימוק כי הכנסותו של התובע מהקצבאות אשר משלם לו המוסד לביטוח לאומי – קצבת זקנה ושארים – עוברת את רף ההכנסה הקבוע בחוק המקנה זכאות לגמלת השלמת הכנסה רק למי שהכנסתו נמוכה מהרף האמור.

3.בדיון שהתקיים בתביעת התובע ביום 13.2.2013, טען התובע כי הוא מתגורר יחד עם בנו, חולה אפילפסיה, והכנסותו מהגמלאות שמשלם לו המוסד לביטוח לאומי – קצבת זקנה וקצבת שאר – שהיא הכנסתו היחידה, אין בה כדי לענות לצרכיו.

4.לטענת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") לא נפלה טעות בהחלטת פקיד התביעות, משפעל האחרון בהתאם להוראות החוק אשר אינן מותירות לו שיקול דעת להכיר בזכותו של התובע לגמלת השלמת הכנסה, מרגע שהכנסתו עברה את רף ההכנסה הקבוע בחוק.

5.סעיף 5 לחוק הבטחת הכנסה תשמ"א-1980 (להלן: "חוק הבטחת הכנסה") אשר עניינו שיעור הגמלה, קובע כדלקמן:

"(א)הגמלה לזכאי שאין לו הכנסה תהיה בסכומים המחושבים לפי התוספת השניה, בהתאם להרכב משפחתו, כדלקמן:

(1)למי שהגיע לגיל הפרישה, למי שמשתלמת לו קצבת זקנה או קצבת שארים לפי חוק הביטוח... – בשיעורים הנקובים בטור א' בתוספת השניה לפי העניין שהם מוגדלים ב-7%.

...

(ב)הגמלה לזכאי שיש לו הכנסה תהיה בסכום השווה לשיעור ההפרש שבין הגמלה שהיה זכאי לה, לפי סעיפים קטנים (א) או (ה) ... לולא ההכנסה, לבין ההכנסה".

6.סעיף 9 לחוק הבטחת הכנסה קובע כי הכנסה היא כל הכנסה, ולרבות כל גמלה המשולמת מכוח חוק הביטוח הלאומי (ראה: סעיף 9(א)(1) לחוק הבטחת הכנסה).

7.התוספת השניה אליה מפנה סעיף 5 לחוק הבטחת הכנסה, קובעת את שיעור גמלת השלמת הכנסה באחוזים בשכר הממוצע במשק. נכון לשנת 2012, המועד הרלוונטי לעניינו, השכר הממוצע במשק עמד על 8,503 ₪; ושיעור הגמלה ליחיד אשר מלאו לו 70 שנה וטרם מלאו לו 80 שנה, עמד על סכום השווה ל- 31.2% מהשכר הממוצע, דהיינו סכום של 2,653 ₪.

8.כאמור לעיל, קובע סעיף 5 לחוק הבטחת הכנסה כי הזכאי לגמלת הבטחת הכנסה/השלמת הכנסה, זכאי להפרש שבין שיעור הגמלה הקבוע בחוק, לבין הכנסותיו בפועל.

9.נכון למועד הגשת התביעה להשלמת הכנסה, הכנסותיו של התובע עמדו על סך של 2,963 ₪; ומכאן שאין התובע זכאי לגמלת הבטחת הכנסה/השלמת הכנסה, שהרי ההפרש בין הגמלה לה היה זכאי לבין הכנסותיו, הוא שלילי.

10.לא נעלם מעינינו מצוקתו הקשה של התובע. עם זאת, אין בידי בית הדין להכיר לתובע בזכות שאיננה קנויה לו בחוק.

אשר על כן משפעל פקיד התביעות בהחלטה נשוא פסק הדין, בהתאם להוראות חוק הבטחת הכנסה, על יסוד העובדות שאינן במחלוקת – דין התביעה להידחות.